דעה נוגדת מובעת על ידי א. יורן "אחריות מנהלים אכיפת וביטוח נגדה" משפטים ט' תשל"ט 453, .462
סעיף 235מדבר על "חברה" ואינו מסייג מונח זה לסוג מוגדר של חברות. פרופ' צ. כהן סבורה כי הסעיף מתייחס לכל סוגי החברות ודעתה בנושא זה שונה מדעת השופט אלוני בה.פ. 275/84(ברקי פטא המפריז נ' טמפו, פ"מ תשמ"ז (1) 84), הסבור כי הוראת החוק הנ"ל איננה מתייחסת לחברות שמניותיהן מופצות בקרב הציבור. לדעתו, הכוונה לחברה פרטית בלבד. אם המניות נסחרות בבורסה, יכול בעל המניה למכור אותן, אם ניהול עניני החברה אינו נראה לו. הוא גם מפנה לסמכויות הפיקוח הקיימות בחוק ניירות ערך התשכ"ח - 1968לגבי חברות ציבוריות שהנפיקו מניות לציבור.
מקובלת עלי עמדת פרופ' צ. כהן. בעל מניות שקופח על ידי הרוב אינו יכול
להיות מופנה לפתרון של מכירת מניותיו. יכולה להיות בכך פגיעה קניינית. דווקא כשעניני חברה מתנהלים שלא כשורה, יכולה להיות לכך השלכה על מחיר המניה בשוק. מניינן של החובות לפי חוק ניירות ערך אינו צריך למנוע כשלעצמו את זכותו של המקופח לפעול להגנת זכויותיו, שהרי בית המשפט ער לכך שיש שוני בין הראוי, על פי הוראות החוק, לבין המצוי בחיי הכלכלה.
סיכומה של נקודה זו; יש לפרש את המונח חברה על פי מובנה הלשוני, הקשרה
בתוך החוק ותכליתה של החקיקה.
במקרה שבפני מדובר, מכל מקום, בחברה פרטית.
.47ניתן בשלב זה לסכם את הגישה המקובלת כיום לענין העילות לפי סעיף 235
לפקודת החברות:
א. העקרון של שלטון הרוב ישים גם בעניניה של חברה (ע"א 594/79הנ"ל) .
ב. בית המשפט איננו נוהג בדרך כלל להתערב בעניני הניהול הפנימיים של חברה (ע"א 226/85שאשא נ' אדנים, מב(1) 14; . 22foss v
(1843) . 189E.r 67harbottle), אולם יש יוצאים מן הכלל בהם רשאי בית המשפט להתערב ובין היתר כאשר עקב פעולות של אורגן בחברה נפגעות זכויות המיעוט במידה חריגה (ע"א 667/76הנ"ל; ע"א 226/85הנ"ל).
ג. גם כאשר בית המשפט בוחר להתערב, הוא יעשה זאת רק אחרי שיקול זהיר, תוך בחירת מידת ההתערבות המינימלית הנדרשת בנסיבות הענין.
ד. המונח "קיפוח" רחב יותר מן המונח "עושק המיעוט" שנבלע לתוכו.
ה. קיפוח המיעוט, המצדיק התערבותו של בית המשפט לפי סעיף 235יכול ללבוש צורות שונות. עיקרו בהתנהגות בלתי הוגנת, או כפי שהדבר מכונה בהוראה החקוקה האנגלית הדומה, כפי שהיא בתוקף כיום
Uniairly prejudicial( penningtonשם, עמ' 669).
רשימת המקרים בהם יגלה בית המשפט קיפוח, אינה רשימה סגורה. בעבר המכנה המשותף של סוגי המקרים היה "חוסר תום לב ומרמה" שבאמצעותם נשללות זכויות רכושיות מן המיעוט (ע"א 594/79הנ"ל; המרצה ת"א 5069/82שאשא נ' אדנים, פס"מ תשמ"ה (2) 516וע"א 226/85שאשא נ' אדנים מב(1) 14).