כמוזכר לעיל, הדירקטורים מתמנים על ידי בעלי מניות היסוד, אולם בעת ניהול המשא ומתן עם קורת, לא היה נושא זה, שעניינו פרשנות מסמכי היסוד, בגדר מוסכם על כל חמשת ענפי משפחת מוזס, והיו שגרסו כי הבחירה של הדירקטורים היא במחציתה על ידי בעלי מניות היסוד ובמחציתה על ידי בעלי המניות הרגילות. רק בע"א 1630/94הנ"ל קבע בית המשפט העליון כי בחירת המנהלים מסורה באופן בלעדי בידי בעלי מניות היסוד. על כן, ראה ארנון חשיבות בקבלת יפוי כוח מידי מר שרצקי. יפוי הכוח פטר את מר שרצקי מן החובה הנובעת ממסמכי היסוד להציע את מניותיו לכל בעלי המניות האחרים, אם רצה למכרם ויצר מאידך גיסא, עיסקה בין קורת (ובעקיפין שרצקי) לבין ארנון עם התמורות וההתחייבויות הנובעות מכך. העיסקה עם קורת לפרטיה לא היתה ידועה ליתר בעלי מניות היסוד, להוציא זאב, אשר כנראה ידע בשנת 1986על חלק מן ההסדרים שבין קורת ושרצקי לבין ארנון.
ארנון התחייב כלפי ה"ה שרצקי וקורת להמשיך ולהעסיקם בחברה ומאחר וההתחייבויות ניתנו כאמור לפני שהפך להיות דירקטור, ביקש מפרקליטיו שיוסיפו את חתימתו למסמך ההתחייבות, אחרי שיתמנה כאמור.
ככל העולה מן הראיות שבפני, לא העלה איש מבעלי המניות האחרים השגה על המשך העסקתם של שרצקי או קורת. אין בכוונתי להיכנס מחדש לפרטי העובדות אשר תוארו כבר בפרוטרוט בעת שהצגתי את טיעוניהם של הצדדים, ועל כן אזכיר כאן רק בתמצית, כי בשלב מסויים בשנת 1994ביקש קורת לפרוש מעבודתו ואז הורה ארנון לגורמים המנהלים את עניני הכספים בחברה להגיע עם קורת להסדר, לפיו יזכה לפיצויי פיטורין, בהם משוקללת זכות מהוונת לפיצויי פיטורין עד גיל הפרישה. המדובר בתשלום שהסתכם לבסוף בסכום של 000, 760$ (כאשר רק 000, 620$ הוזכרו בהסכם), אשר שולם על יסוד הצגת דברים על ידי ארנון, לפיהם הובטחה לאורי קורת תעסוקה עד גיל הפרישה. ההבטחה בה מדובר היא זו שנכללה במסמך שנערך בינו לבין קורת בעת רכישת מניות קורת בשנת 1986ואשר בו הובטחה המשך העסקתו של קורת בעיתון. הווה אומר, לא היתה התחייבות של החברה, אלא של ארנון שטרם הפך לדירקטור, ואשר לא אושרה, עובר למסירתה לקורת על ידי הגורמים המוסמכים בתוך החברה, היינו הדירקטורים שכיהנו אז בתפקיד האמור. ההתחייבות לא התייחסה גם לתעסוקה עד גיל הפרישה.
מאחר וההתחייבות האמורה היתה חלק ממערך ההסדרים של רכישת המניות מקורת, ובעת מסירת יפוי הכוח על ידי סבו של קורת לגבי 10המניות הרגילות לידי ארנון, אין אלא לראות בהתחייבות האמורה, במידת סבירות ראויה, תמורה עבור הנכונות למכור את המניות ולהעניק את יפוי הכוח.