120. בנוסף נטענו טענות נוספות בהשלמה לסיכומים מטעם הנתבעת. נטען כי בסוגיית נטל הראייה, הבנת ב"כ התובעים את המצב המשפטי שגויה מיסודה. על התובעים נטל הראייה להוכיח כי בשנת 1991 באבחנה של תסמונת TTTS, אמור היה בית חולים סורוקה להציע להורים "היתר לביצוע הפלה", ולדידה של תביעה זו, מדובר בטענת התרשלות וקשר סיבתי כאחד.
121. בעניין תצהירו של ד"ר יעקובי טענה הנתבעת כי הוא תרם מידע לתובעים מתוך ניסיונו האישי אך לא היה נכון לכתוב עבור התובעים חוות דעת לפיה, רופא סביר שלא נהג כמותו, סטה מהפרקטיקה המקובלת וזהו העיקר. עוד נטען, תוך הפניה לפסיקה מחוזית כי לא די בהוכחה של "מקרים בודדים" של הפסקת היריון כדי להוכיח קיומה של פרקטיקה מקובלת.
122. עוד טענה הנתבעת כי לא הוכח, שגישת ד"ר יעקובי לפיה די בפרוגנוזה גרועה כדי להצדיק הפסקת הריון, הייתה פרקטיקה מקובלת והפנתה לפסיקה מחוזית בה נקבע כי בשלב שבו העובר בר חיות משתנים האיזונים בין האם לעובר ולחברה ולכן לא די בסיכוי לפרוגנוזה גרועה.
123. עוד נאמר בעניין זה כי מדובר בדיון תאורטי היות וההורים העידו כי ממילא לא היו מבקשים הפסקת הריון.
124. עוד טענה הנתבעת כי טענות התובעים כנגד פרופ' בליקשטיין, ד"ר יוחאי ופרופ' ליפיץ, לפיהן לא ישבו בוועדות להפסקת היריון מאוחרות, לא פוגמות במאום במשקל עדותם. לטענת הנתבעת יש לזכור כי השאלה העומדת על הפרק היא האם באבחנה של TTTS נהגו בכלל להפנות נשים לוועדות להפסקת היריון ולשם כך, ניסיונו האישי של פרופ' בליקשטיין שהתמחה בטיפול באבחנה זו בעת ההיא, עולה משמעותית על ניסיונו של ד"ר יעקובי, קל וחומר, ביחס לד"ר יוחאי שהעיד מידיעתו האישית כי בשנת 1991 לא נהגו להפנות נשים להפסקת היריון באבחנה של TTTS.
125. עוד טענה הנתבעת כי , גם בשאלה לעיל וגם בשאלה מה הייתה מחליטה הוועדה, נדרשה חוות דעת ועל כן לא הורם הנטל הן במישור ההתרשלות והן במישור הקשר הסיבתי.
--- סוף עמוד 21 ---
הכרעה בעניין האם היה על בית החולים לשטוח בפני ההורים את האפשרויות שעמדו בפניהם, כולל הפסקת הריון.
התרשלות הנתבעת
126. אין חולק כי הנתבעת לא מסרה להורים את המידע המפורט בדבר הממצאים ומצבם של העוברים, תסמונתTTTS חמור עם הידרופס פטאליס לאחד העוברים והשני עם מיעוט קיצוני ודבוק לקיר הרחם, כפי שאובחן בקבלה ולמחרת היום.
127. לא נטען גם על ידי הנתבעת כי שטחה בפני ההורים את כל האפשרויות העומדות בפניהם, המשך טיפול ללא התערבות (תוך ניקוז מי שפיר) או הפסקת הריון. להיפך, נטען, כאמור על ידה, כי לא הייתה עליה החובה להציע את האפשרות של הפסקת היריון ולהפנות אותה לוועדה להפסקת הריון, כיון שזו לא הייתה הפרקטיקה המקובלת.