136. לכן, חובתו של הצוות הרפואי הייתה לפרוס את האפשרויות בפני ההורים ולתת להם להחליט.
מכל האמור לעיל ניתן לקבוע:
הנתבעת התרשלה והפרה את חובתה למסור מידע מלא להורים.
ההורים, משלא קבלו את מלוא המידע, נמנעה מהם הבחירה בין המשך ההיריון והבאת תאומות פגועות לעולם לבין הפסקת ההיריון.
137. משהוכח כי הצוות הרפואי בבית חולים סורוקה התרשל, יש לבדוק האם מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק הנטען.
יסוד הקשר סיבתי
138. כאמור בהלכת המר, את הקשר הסיבתי בעניין הולדה בעוולה יש לבחון בשני שלבים.
בחינת שלב א בהלכת המר: האם וועדות להפסקת הריון באותה עת היו מאשרות הפסקת הריון במקרה כזה?
--- סוף עמוד 23 ---
139. המדובר בשאלה עובדתית.
בעניין זה ניתנו מטעם התובעים חוות דעת של ד"ר נייגר (שאימץ בנוסף את חוות דעת פרופ' נרי, שלא יכול היה להעיד) ותצהיר מאת ד"ר יעקובי. מטעם הנתבעת הוגשו חוות דעת של פרופ' ליפיץ וכן תצהירים של ד"ר יוחאי ושל פרופ' בליקשטיין.
140. הנתבעת טענה מספר טענות בעניין קבילותו של תצהיר ד"ר יעקובי. בין היתר נטען כי היות ומדובר בתצהיר ולא בחוות דעת הרי שתצהירו של ד"ר יעקובי קביל אך ורק לגבי מידע עובדתי בנוגע לוועדות להפסקת היריון בראשות ד"ר יעקובי ותו-לא. כן אין זו הוכחה כי וועדות להפסקת הריון בישראל בשנת 1991, אישרו הפסקות הריון באבחנה מיילדותית כפרקטיקה מקובלת.
141. עוד נטען כי תצהיר ד"ר יעקובי אינו ראיה כי רופאי ביה"ח סורוקה, (תצהיר ד"ר יוחאי), רופאי ביה"ח שיבא (חוות דעת פרופ' ליפיץ) ורופאי ביה"ח קפלן (חוות דעת פרופ' בליקשטיין) שלא נהגו להפנות באבחנה של TTTS לאחר שבוע 24, לוועדה להפסקת הריון, התרשלו, רק משום שלא נהגו על פי גישת ד"ר יעקובי.
142. מנגד, טענו התובעים כי האמירה בדבר אי קבילות תצהיר ד"ר יעקובי, היא בניגוד להחלטת בית המשפט שקבע כי אין מדובר בתצהיר אלא בחוות דעת על כל המשתמע מכך. בנוסף, לנתבעת היה את יומה בערכאת הערעור, וגם בית המשפט העליון דחה את טענות המערערים.
143. כבר כעת יאמר, ומבלי לדון לעומקן של טענות הקבילות של הנתבעת, כי בסוגיה זו, בחרתי להעדיף את תצהירו ועדותו של ד"ר יעקובי על תצהירו ועדותו של פרופ' בליקשטיין ובוודאי על תצהירו של ד"ר יוחאי וחוות דעת פרופ' ליפיץ. זאת- גם אם נתייחס לתצהירו של ד"ר יעקובי כאל תצהיר ולא כאל חוות דעת, למרות שהיא נחזית ככזאת, כאמור לעיל.