153. זאת ועוד, אין ספק כי לנתבעת, כארגון בריאות מהגדולים בישראל, נגישות לעשרות או מאות מומחים שישבו בוועדות להפסקת הריון בגיל החיות בתקופה הנדונה, ולמרות זאת לא נמצא ולו מומחה אחד שיבוא ויעיד.
154. בנוסף, אינני מקבל את טענת הנתבעת כי העובדה שפרופ' ליפיץ, פרופ' בליקשטיין וד"ר יוחאי, לא ישבו בוועדות להפסקת היריון מאוחרות, "לא פוגמת במאום במשקל עדותם" כי השאלה של הפרק היא "האם נהגו להפנות לוועדות להפסקת הריון".
155. השאלה שעל הפרק היא, כאמור, שאלה עובדתית, לאור הלכת המר: "כיצד נהגו ועדות להפסקת הריון בהריונות בגיל החיות"? כלומר, נקודת המבט של הוועדה להפסקת הריון היא העומדת כאן לבחינה ולכן, בניגוד לטענת הנתבעת, ניסיונו של ד"ר יעקובי עדיף בוודאי על חוסר ניסיונם של כלל מומחי הנתבעת בוועדות להפסקת הריון בגיל החיות.
--- סוף עמוד 25 ---
156. מעבר לכך, יצוין כי טענה זו של הנתבעת סותרת טענה אחרת של הנתבעת בסיכומיה: "ד"ר נייגר אינו כלל בעמדה לחוות דעת כמומחה בנושא הפסקת הריון ב 1991, משני טעמים עיקריים: א. ד"ר נייגר לא עבד כלל בישראל... ב. ד"ר נייגר לא כיהן מעולם כחבר בוועדה הדנה בהפסקות הריון לאחר גיל החיות" (סעיף 15 לסיכומי הנתבעת).
157. בעקבות טענה זו, כאמור, צרפו התובעים את תצהירו של ד"ר יעקובי.
158. כלומר, אם לפי טענת הנתבעת, ד"ר נייגר אינו יכול לתת עדות מומחה כיון שלא ישב בוועדה, הרי שמגזרה שווה ניתן להסיק כי גם מומחי הנתבעת פרופ' ליפיץ, פרופ' בליקשטיין וד"ר יוחאי אינם יכולים לתת עדות מומחה בסוגיית התנהלות וועדות בנוגע להפסקת הריון מאוחרות.
159. זאת ועוד, ד"ר יוחאי, שהעיד מטעם הנתבעת, נחקר על תצהירו כבר ביום 18.12.16, כשמונה חודשים לפני שהוגש תצהיר ד"ר יעקובי, וכאמור העיד כי לא ישב בוועדה שאישרה הפסקות היריון מאוחרות, למרות שהודה שבוצעו הפסקות הריון כאלה, לטענתו, "במקרים בודדים".
160. אי לכך, ניתן להניח כי לו יכולה הייתה הנתבעת לחזק את הראיות התומכות בעניין הפרקטיקה שהייתה קיימת באותה עת בוועדות להפסקת הריון, בעניין הפסקות הריון מאוחרות, חזקה עליה שהייתה עושה זאת, בעיקר על ידי חוות דעת או תצהיר נגדי של מומחה, שיכול היה לשמש משקל נגד לניסיונו האישי של ד"ר יעקובי. אך כאמור, הנתבעת לא צרפה תצהיר או חוות דעת של מומחה, שיעיד מניסיונו האישי על הנעשה בוועדות להפסקת הריון מעבר לגיל החיות, ואף לא נתנה לכך כל נימוק.