ת. כן.
ש. כי גם אמרת, השבת קודם שרק על רקע סיכון לפגות קיצונית בשבוע 4+24 לא מציעים ולא מפסיקים היריון,
ת. השבתי שלא מפסיקים היריון בגלל סיכון לפגות קיצונית, אך במקרה שלפנינו שילוב של 2 פגיעות אפשריות בסבירות גבוהה בשני העוברים."
(עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 26)
184. עוד כתב בחוות דעתו כי סיכויי ההבראה של העוברים היו אפסיים וכי: "צריך היה, חובה היה להציע לבני הזוג את האפשרות שלא לעצור את הלידה ולאפשר לתינוקות להיוולד ולמות" (עמוד 3 לחוות הדעת; עמודים 22-21 לפרוטוקול).
185. דברים אלו של ד"ר גייגר משמשים תמיכה לתצהירו ועדותו של ד"ר יעקובי, כי בנסיבות של הפרוגנוזה הקשה של העוברים, ועדה בראשותו הייתה מאשרת הפסקת היריון.
186. ד"ר יעקובי אף הבהיר שאין מדובר רק בצפי לתחלואה קשה אלא בקביעה בזמן אמת. ועוד הצהיר ד"ר יעקובי כי לא היה מדובר רק במניעת סיבוכים עתידיים צפויים בלבד "אלא בסיבוך שהיה כבר קיים באופן ברור בדרגה חמורה של TTTS והמתפתחת במהירות: מיעוט חמור בעובר אחד והידרופס פטאליס בעובר השני, עובר שכבר חולה ופגוע בסבירות גבוהה, כמתואר בחוות דעתו של פרופ' קוינט. בנסיבות הללו הועדה הייתה מאשרת ללא קושי או היסוס בקשה להפסקת היריון לפי תקנות החקיקה הנוגעת לביצוע הפלות ( סעיפים 315-316 לחוק העונשין, תשל"ז-1977) שמאפשרת הפסקת היריון באם "הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי"" (סיכום לסעיף 1 - תצהיר ד"ר יעקובי. דגשים במקור)
סיכום לעניין אבחנה "מסיבה מיילדותית":
--- סוף עמוד 31 ---
מסקירת חוות הדעת של המומחים האמורים ומעדויותיהם ניתן לקבוע כי בשנת 1991 לא עמדה בפני הוועדות להפסקת היריון האבחנה בדבר הפסקת היריון "מסיבה מיילדותית" וכי אבחנה זו נקבעה מאוחר יותר. אי לכך, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת שיש להבחין בין סיבות מיילדותיות לסיבות של העובר ולכן כל התייחסות לאבחנה זו בין בתצהיר, חוות דעת או עדות, אינה רלוונטית לעניינינו.
187. יתרה מכך, וועדות להפסקת הריון ביצעו הפסקות הריון גם במקרה של ירידת מים מוקדמת, כפי שהעיד ד"ר יעקובי ועדותו נאמנה עליי, הן בשל ניסיונו האישי היחידאי מבין המומחים בוועדות להפסקת הריון גם בהריון מאוחר והן בשל עדותו האיתנה.
188. זאת ועוד, סעיף 316(3) לחוק העונשין, ללא הנחיות של משרד הבריאות (אף הנתבעת לא טענה שהיו הנחיות) אכן מאפשר הפסקת היריון בגלל צפי למום גופני או נפשי, ולא קביעה וודאית של מום, כאמור.