הפרקטיקה הנוהגת בוועדות להפסקת הריון בעת ההיא הייתה כפי שהצהיר והעיד ד"ר יעקובי, כי וועדה להפסקת הריון הייתה מאשרת פנייה להפסקת הריון בנסיבות האמורות, הן עקב הפרוגנוזה הקשה מאוד של התאומים בהריון זה והן בשל העובדה כי לא הוטלו מגבלות על הועדות להפסקת הריון.
בחינת שלב ב בהלכת המר: האם ההורים היו מסכימים להפסקת הריון?
195. משהוכח כי התשובה לשאלה הראשונה, עפ"י הלכת המר, חיובית, יש לבחון כעת האם, אלמלא ההתרשלות, היו ההורים פונים לוועדה להפסקת הריון לשם קבלת אישור.
196. בתצהירה אמרה האם:
"אני לא יודעת מה הייתי מחליטה אם הייתי מבינה שהתאומות כבר פגועות, ושהן יהיו עוד יותר פגועות אם ייצאו מוקדם. לא נתנו לי להחליט. אני הסכמתי לסכן את ההריון בדיקור מי שפיר כי היה לי חשוב ללדת ילדות בריאות. אני מאמינה שאם היו אומרים לי שיש סיכוי גדול שהן כבר פגועות ואין מה לעשות כדי למנוע את הפגיעה, הייתי מעדיפה להפסיק את ההריון ולמנוע את הסבל הגדול שכולנו סובלים מהלידה. במיוחד הן". (מוצג מס' 1 למוצגי התובעים)
197. בעדותה אישרה האם לב"כ הנתבעת את האמור בהצהרתה:
--- סוף עמוד 33 ---
"ש. לפני שהוגשה התביעה אמרת לעו"ד שלך שהיית מפסיקה את ההיריון אם ידעת מה המצב של תאומה נ' ותאומה ע'?
ת. אם היו אומרים לי שהן חולות הייתי מפילה אותן.
ש. בטוחה במאה אחוז במה שאת אומרת עכשיו?
ת. כן, מאה אחוז" (עמודים 65-64 לפרוטוקול)
האם אישרה כי היא שומרת על מצוות האיסלאם וכי על פי האסלאם אסור לעשות הפלה רק בגלל שהתינוק פגוע אלא אם כן חיי האם בסכנה. ועוד העידה:
"ש. נכון שלפי האסלאם אסור להפסיק היריון רק בגלל שהתינוק פגוע?
ת. כן, אני יודעת.
ש. האם נכון שאת לא תעשי משהו בניגוד לדת האיסלאם?
ת. זה אסור, אבל ברגע שהיו מסבירים לי שהן בסכנה אני הייתי מורידה אותן.
ש. גם אם היו אומרים לך שיש סיכוי קטן להציל אותן?
ת. אם היו אומרים לי שהן בסדר לא הייתי מורידה" (עמודים 66-65 לפרוטוקול)
198. גם האב הצהיר דברים דומים (מוצג מס' 2 למוצרי התובעים) ואף העיד:
"אם היינו יודעים שהבנות חולות היינו מפסיקים את ההיריון. אף אחד לא אמר לנו".
וגם: "אני אמרתי לו שאף אחד לא אמר לנו שהבנות חולות, אף אחד היה אומר לנו היינו מפסיקים את ההיריון. אסור להפיל ילד אבל אם הילד חולה היינו מפילים, אבל אף אחד לא אמר לנו" (עמוד 54 לפרוטוקול).
199. לגבי אפשרות של הפלה על פי חוקי האסלאם אמר האב דברים סותרים.