265. גם עפ"י כספי, אותו צטטו מומחי שני הצדדים וצרפו עמודים רלוונטיים, אחד התנאים לטיפול טרום לידתי בסטרואידים הוא "גיל הריון בין 34-26 שבועות", כאמור.
266. כלומר, בשנת 1991 לא ניתן להצביע על פרקטיקה רפואית נוהגת בישראל, וגם הלכת מוחסן (ואף עניין ליאור כהן) אינה מתייחסת לשנה זו, אלא לשנת 1989, ולכן לא ניתן לגזור ממנה גזירה שווה לעניינינו.
267. לעניין הפרקטיקה הרפואית הנוהגת בבית חולים סורוקה העיד גם ד"ר יוחאי, מטעם הנתבעת.
התובעים טענו כי מעדותו של ד"ר יוחאי עולה כי השיקול היחיד למתן טיפול היה יכולת ההישרדות של העובר מחוץ לרחם.
268. בעניין זה הובאה בסיכומי התובעים עדותו של פרופ' קווינט שענה לשאלה לגבי טיפול בסטרואידים מגיל החיות או מגיל מאוחר יותר: "משתנה ממי שנתן את
--- סוף עמוד 44 ---
הסטרואידים, כי אם יש מדינה או רופא שלא הצליחו להציל פגים בשבוע 24 או 25 אין טעם לתת להם סטרואידים..." (עמ' 97 לפרוטוקול).
269. עיון בעדותו של ד"ר יוחאי מראה שטענת התובעים אינה מדוייקת.
"ת. אנו בסורוקה לא טיפלנו בפחות משבוע 26 בסטרואידים.
ש. למה?
ת. חיות אפשרית נקבעת על ידי משרד הבריאות, מה הסיכויים שעובר יחיה בעקבות טיפולים בפגיה של סורוקה, מתחת לשבוע 26 לא היו סיכויים, זה מה שאני אומר.
ש. אם כך, מה ההבדל בין עובר שאינו בר חיות לעובר שהוא חסר סיכויים לשרוד?
ת. ההבדל הוא די גדול, א', אני לא אלוהים, עובר שנטען שהוא יכול לחיות, עובר יכול לחיות עם פגמים קשים מתחת לשבוע 26 אין ספק גם בלי טיפול. יש מאמר ביפן שאפילו משבוע 22 הצילו ילד, אבל צריך להסתכל על הסיכויים האמיתיים, אם עובר בפגיה של סורוקה בשנת 91 בפחות משבוע 26 לא היו לו סיכויים לחיות, אבל הפגיה טיפלה בעוברים בגלל שהם בר חיות, הסיכויים היו קטנים.
ש. ז"א שאתם נתתם סטרואידים כשחשבתם שיש איזה שהוא סיכוי שהעובר יחיה?
ת. כן.
ש. היה שיקול אחר יותר חשוב מזה?
ת. לא, אבל זה היה מקובל גם בספר של פרופסור כספי לרופאים, הוא מדבר על מתן סטרואידים משבוע 26 " (עמוד 101 לפרוטוקול).
270. מעדותו של ד"ר יוחאי עולה כי בבית חולים סורוקה לא ניתנו סטרואידים לאם לשם הבשלת ריאות עוברים בגיל הריון של פחות מ-26 שבועות כיון שחשבו שלעוברים אלו לא היו סיכויים "אמיתיים" לחיות וכי הדבר היה מקובל גם על פי ספרו של פרופ' כספי לרופאים (הספר ממנו ציטטו הצדדים).
271. למעלה מן הצורך ייאמר כי גם אם פרשנות התובעים לדבריו של ד"ר יוחאי הייתה מדוייקת, לא ברור במה הדבר מסייע להם, שהרי גם מומחה התובעים, ד"ר נייגר, כתב בחוות דעתו והעיד כי סיכויי התאומות לשרוד היו נמוכים: ("נוכח הסיכונים הגבוהים מאוד לתמותה ו/או להישרדות עם ליקויים חמורים מאוד" [עמוד 3 לחוות הדעת]; סיכויי ההבראה של העוברים היו "נמוכים" [עמוד 21 לפרוטוקול]). כלומר כך או כך, התאומות לא היו מקבלות, לכאורה, טיפול בסטרואידים עקב הסיכויים הנמוכים שלהם לשרוד (כעולה מעדות ד"ר יוחאי ופרופ' קווינט).