295. זאת ועוד, לא רק בכתב התביעה נטען הדבר אלא גם בחוות דעת פרופ' נרי (שאומצה, כאמור, ע"י ד"ר נייגר):
" מי השפיר ירדו ביום השני שלאחר ביצוע השאיבה. הגב' א' גם נבדקה וגינלית מספר פעמים לאחר ירידת מי השפיר, בדיקה אסורה מחשש להחדרת זיהום, ואמנם פתחה חום וסימני זיהום יומיים לאחר ירידת המים, והתפתחה לידה מהירה" (סעיף 2 לסיכום חוות דעת פרופ' נרי).
296. בנוסף, הנתבעת לא התייחסה כלל בסוגיית הרחבת החזית וההתיישנות לחוות דעת ד"ר נייגר (וגם לא נטען על ידה, כי הוגשה לאחר שמלאו 25 שנה לתאומות, למרות שאכן הוגשה ביום 29.6.19, כשנכנס ד"ר נייגר בנעלי פרופ' נרי)
297. בחוות דעת ד"ר נייגר נטען נושא גרימת הזיהום בשל בדיקות ווגינליות באופן מפורש בשני פרקים שונים:
"לאחר ירידת המים בוצעו מספר בדיקות וגינליות. בירידת מים מוקדמת בדיקות אלו אסורות מחשש להחדרת זיהום לחלל הרחם" (סעיף 9 לפרק העובדות המוסכמות בחוות דעת נייגר)
וכן:
"ולעניין הזיהום התוך רחמי שהתפתח לאחר ירידת המים, הפרופ' ליפיץ נמנע מלהזכיר את הבדיקות הוגינליות האסורות בירידת מים מחשש להחדרת זיהום, ואשר בוצעו במקרה דנן. איסור הבדיקה הווגינאלית
--- סוף עמוד 49 ---
בירידת מים ידוע מזה שנים רבות, ולדוגמה מופיע ב בשנת 1992..." (בפרק "הליקויים והחריגות" בסעיף 4- "מסקנות טיפוליות").
מכל האמור לעיל עולה כי אין לקבל את טענת הנתבעת להרחבת חזית, וממילא להתיישנות, בעילה השלישית המופיעה בסיכומים, גרימת זיהום עקב בדיקה מיילדותית ולאחר ירידת מי-השפיר.
טענת הרחבת החזית וההתיישנות נדחית אפוא.
הכרעה לעניין הבדיקות הווגינאליות שבוצעו לאחר ירידת מי השפיר
אי לכך, יש לבחון לגופו של עניין את השאלות שבמחלוקת:
האם התרשל הצוות המטפל בסורוקה בעצם ביצוע הבדיקות הווגינאליות לאם לאחר ירידת המים?
שאלת הקשר הסיבתי: איזה נזק ניתן לייחס, אם בכלל, לביצוע הבדיקות הווגינליות?
298. ייאמר כבר כעת כי טענת התובעים להתרשלות הצוות המטפל בשל ביצוע בדיקות וגינאליות לאחר ירידת מים – נדחית.
299. יש לקבוע, כי הצוות הרפואי נאלץ לבצע בדיקות ווגינאליות לאם עקב החשש הממשי ללידה מוקדמת, בשל המצב הראשוני בו הגיעה האם לבית החולים, במצב של לידה פעילה, דינאמיקה של צוואר ופתיחה של צוואר הרחם ל-3-2 ס"מ; בשל העובדה שמדובר בהריון תאומים ובשל מצבן הקשה של התאומות; בשל דיקור מי השפיר, שהגדיל את הסיכויים להתפתחות לידה מהירה.