--- סוף עמוד 66 ---
קשה יותר, מאידך גיסא, תטען הנתבעת שיש לפסוק בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד באומדן גלובלי של 3,000,000 ₪ כשחלקה של תאומה ע' יועמד על 2,000,000 ₪ וחלקה של תאומה נ' על 1,000,000 ₪.
הנתבעת לא פיצלה את טיעונה בראש נזק זה לעבר ולעתיד, וטענה אפוא שיש לפסוק על דרך האומדנה לשתי התאומות.
הכרעה בעניין עזרה צד ג' בגין העבר והעתיד
402. נוכח העובדה שמדובר באחיות תאומות שגרות באותו מתחם, ולמרות שיש הבדל בין המסוגלות והצרכים של כל אחת מהתאומות, אני סבור בהתאם להצעת הנתבעת שהדרך הטובה ביותר היא לפסוק על דרך האומדנה. הנתבעות סבורות שהפיצוי הראוי בראש נזק זה הוא סך של 3,000,000 ₪ סה"כ - 1,000,000 ₪ לתאומה נ' ו- 2,000,000 ₪ לתאומה ע'. הנתבעות אינן מנמקות כיצד הגיעו לאומדן זה
לעומתם סבורים התובעים שהפיצוי הנאות הוא לגבי העתיד- סך של 3,637,473 ₪ לתאומה ע' וסך של 4,511,484 ₪ לתאומה נ' ולגבי העבר סך של 1,656,000 לכל אחת מהתאומות. דהיינו סך כולל של למעלה מ- 11,000,000 ₪. פיצויים אלו מתבססים על תחשיביה של הגב' שטולברג ונגרובסקי לגבי עלות העסקת מטפלת על הערכותיו של מר האס (מטעם הנתבעת) לגבי מס' שעות עבודה נדרש וכן על פסיקה.
403. באשר ענין פסיקת פיצויים על דרך האומדנה: ההלכה היא כי בבוא בית המשפט לפסוק את שיעור הפיצוי בגין נזקי התובע, עליו להעדיף את פסיקת הפיצויים על פי החישוב הקונבנציונאלי על פני פסיקת הפיצוי בדרך האומדן הגלובאלי. עמד על כך כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין בע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, [פורסם בנבו], בקובעו:
"הפסיקה הישראלית התמודדה עם העמימות הראייתית הנוגעת לעתיד השתכרותם של קטינים, מחד גיסא, ועם הצורך למלא אחר תכלית השבת המצב לקדמותו, מאידך גיסא, במספר דרכים. בכך לא נתייחד עניינם של הקטינים - הגישות המתחרות אינן שונות מאלה שננקטו בדיני הפיצויים בכלל, לאמור: גישת החישוב הקונבנציונלי (אקטוארי) וגישת האומדן הגלובאלי (לדיון כללי ראו ע"א 571/78 יעקב אבו-קרט נ' וינר את טיקו, פ"ד לד(4) 639; ע"א 722/86 יאסר יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג(3) 875, 878-877)." (עמ' 3937 לפסק הדין 3937).
ובהמשך:
--- סוף עמוד 67 ---
"ברבות השנים נצפה, בהקשרים שונים, שימוש הולך וגובר בדרך החישוב האקטוארית. החישוב המפורט והמנומק הועדף על-פני דרכו העלומה של החישוב הגלובלי. באחת הפרשות נאמר, כי אם "ניתן, על-פי הנתונים, המוכחים בעת הדיון, להגיע לכלל חישוב מפורט, אמין ומתקבל על הדעת, עדיף לחשב את הפיצוי בדרך הקונבנציונאלית, שכן כוחו של חישוב כזה בהיותו משכנע, גלוי וברור לעין כול. מאידך גיסא, באין נתונים מספיקים אלה, כל שיחושב יהא מאולץ, משוער ובגדר הימור מסוים, ועל-כן יועדף החישוב הגלובאלי" (ע"א 30/80, ע"א 30/80, המ' 13/81 מדינת ישראל נ' דוד אשר, פ"ד לה2-793). והנה, כבר במחצית שנות ה- 80 זיהה השופט ת' אור כי "בשנים האחרונות מתגבשת, אולי, נטיה להמליץ על דרך החישוב הקונבנציונלית, באותם מקרים בהם יש נתונים מספיקים לצורך חישוב ההפסד בדרך זו" (ע"א 722/86 יאסר יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג(3) 875; השוו ע"א 801/89 כהן נ' שבאם, פ"ד מו(2) 136, 148; ראו גם פסק דינו של השופט מ' חשין בע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 802, 822). מאליו יובן, כי דרך החישוב האקטוארית מציעה לצדדים כלים לרדת לסוף השומה. היא גם מתיישבת עם הצורך בקיומה של בקרת ערעור יעילה." (שם, עמ' 3938).