פסק-דין
השופט י' עמית:
1. ערעורים מאוחדים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דראל) בת"א 53143-09-12 [פורסם בנבו] מיום 28.3.2017. חלקו הראשון של הדיון מתמקד בגובה הפיצוי שנפסק לזכות המערער במקרה הקונקרטי. החלק השני של הדיון עוסק בסוגיה העקרונית של שיעור ההיוון, ועשוי להשפיע על כל המקרים שבהם בתי המשפט מהוונים פיצויים במסגרת תביעות נזיקין.
דיון במקרה הפרטני
רקע עובדתי ופסק הדין מושא הערעור
2. המערער בע"א 4268/17, שהוא המשיב בע"א 3751/17 (להלן: המערער), יליד 1989, נפגע בתאונת דרכים בשנת 2011. המערער רכב על אופנוע במהלך עבודתו, נפגע בתאונה באופן קשה, ונגרמו לו פגיעות חמורות שהותירו מגבלות פיזיות וקוגנטיביות. המשיב בע"א 4268/17, שהוא המערער בע"א 3751/17 (להלן: המשיב), כמבטח האופנוע, חב באחריות לנזקיו של המערער לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ועל כך אין מחלוקת. השאלה שעמדה בפני בית המשפט קמא היא גובה הפיצוי.
במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט קמא מונו חמישה מומחים רפואיים, בתחומי האורתופדיה, נוירולוגיה, פסיכיאטריה, כירורגיה ושיקום. בית המשפט קבע כי הנכות הרפואית המצטברת עוברת את רף ה-100% והנכות הרפואית המשוקללת עומדת על 91% (פסקה 38 לפסק הדין), ונמנע מלקבוע את שיעור הנכות התפקודית (פסקה 58). הנזק הבלתי ממוני שנגרם למערער נאמד בסכום של כ-160,000 ₪. הפסד שכר לעבר הועמד על כ-340,000 ₪, ובגין עזרת צד ג' לעבר נפסקו 334,000 ₪. לעתיד, נקבע כי המערער איבד 80% מכושר ההשתכרות שלו, אשר הועמד על 150% מהשכר הממוצע במשק, ובהתאם להנחות אלה נקבע הפסד חודשי של 10,400 ₪ עד גיל 67. עלות של עזרת הזולת בעתיד נאמדה בסכום של 10,000 ₪ לחודש. לכך נוספו ראשי נזק של נסיעות לעבר 75,000 ₪, ולעתיד 1,000 ₪ לחודש; דיור 400,000 ₪; הוצאות רפואיות 150,000 ₪ לעבר, ו-750 ₪ לחודש לעתיד.
--- סוף עמוד 5 ---
3. לאחר אומדן ראשי הנזק, נדרש בית המשפט קמא לטענותיו של המערער בדבר שיעור ההיוון של הסכומים שנפסקו כפיצוי לעתיד. צויין כי כיום מקובל שיעור היוון של 3% כחזקה או הנחה עובדתית המשמשת את בתי המשפט, ולא עלה בידי המערער לסתור הנחה זו. בין היתר, נדרש בית המשפט קמא לשינוי בתקנות הביטוח הלאומי (היוון), תשל"ח-1978 (להלן: תקנות ההיוון); למסקנות ועדת וינוגרד בעניין שיעור ההיוון של גמלאות המל"ל; ולחוות דעתם של המומחים הכלכליים שהובאו בפניו. בית המשפט הגיע למסקנה כי מערכת הראיות שהובאה בהליך זה אינה מצדיקה שינוי של שיעור ההיוון, וחזר על הקריאה למחוקק להסדיר את הנושא.