במאמר מוסגר: נשמעו בפנינו טענות שונות לגבי דרכי עבודתה של ועדת וינוגרד וביחס לשאלה עד כמה חבריה היו מודעים להשפעות הצפויות של הפחתת שיעור ההיוון בתקנות. כפי שאפרט להלן, בהנחה ששיעור ההיוון נותר 3% ושיעור ריבית הניכוי יורד ל-2%, הניזוק יוצא נפגע. ספק אם הדברים היו נהירים מלכתחילה, וודאי שלא לכך היתה הכוונה, למצער בשלב של הדיון בבג"ץ 3948/12 [פורסם בנבו] בעניין עדכון תוחלת החיים. מכל מקום, עמדנו על כך שתקנות ההיוון ממלאות שני תפקידים: לצורך המקרה הבלתי שכיח של היוון קצבאות נכי עבודה ולצורך המקרה השכיח מאוד של תביעת השיבוב של המל"ל כנגד המזיק, וכפועל יוצא, ניכוי תגמולי המל"ל. דומה כי ועדת וינוגרד התמקדה במטרה הראשונה של תקנות ההיוון, ועל כך ניתן ללמוד, בין היתר, מהסעיף האחרון במסקנות הוועדה: "כל תקנות מעודכנות, כאמור לעיל, יחולו רק על מי שהגיש את בקשתו להיוון גימלאותיו לאחר מועד כניסתן של התקנות לתוקף...". אין במסקנות כל רמז לריבית שיבוב או ריבית ניכוי, הגם שלדו"ח הוועדה פורסם מסמך רקע שבו הוסבר כי מטרת הדוח הייתה לבחור ריבית
--- סוף עמוד 19 ---
היוון שתתאים למל"ל להיוון קצבאות וכן לעניין שיבוב מול חברות הביטוח. מנגד, יוער כי שמה הרשמי של ועדת וינוגרד הוא: "סבב בין משרדי לבחינת סוגיות נוספות במסגרת עדכון טבלאות תוחלת החיים בהיוון גמלאות, פגיעה בעבודה", ואין זכר להיוון בהקשרים נוספים. ניתן גם להיווכח כי לאורך הדיונים בוועדה, היו שתהו אם מסקנותיה צריכות להשפיע גם על הליכים נזיקיים (ראו בפרוטוקול הוועדה עמ' 27-24 מיום 12.8.2014; עמ' 31 ועמ' 49 מיום 19.8.2014; עמ' 122 מיום 23.9.2014; עמ' 11 מיום 29.9.2014; עמ' 2, 7-6 מיום 19.3.2015).
אקדים ואומר כי פיצול בין שתי מטרות אלה של התקנות, יכול לפתור חלק מהבעיות שהתעוררו עקב שינוי תקנות ההיוון בעקבות ועדת וינוגרד.
שיעור ההיוון במדינות אחרות
24. מכיוון שהמציאות הכלכלית בישראל איננה מנותקת מהכלכלה העולמית, הצדדים הציגו בפנינו את הנעשה במדינות מערביות אחרות, תוך דגש מיוחד על ריבית ההיוון באנגליה, שם חלו שינויים מהותיים בשנים האחרונות. עם זאת, לצד מגמת הגלובליזציה, ראוי לציין כי שיעור ההיוון מושפע גם מהבדלים בשיטת המשפט וגם מהבדלים כלכליים בין מדינות. בין היתר, התשואה עבור אג"ח ממשלתיות משתנה ממדינה למדינה.
אנגליה: בעבר הנהיגו בתי המשפט שיעור היוון של 5-4%, ובשנת 1998 ניתן פסק דין Wells v. Wells 1 AC 345, שבמסגרתו הועמד שיעור ההיוון על 3%, נוכח הירידה בתשואות האג"ח הממשלתיות. בשנת 2001 עשה שר המשפטים שימוש בסמכותו על פי חוק, וקבע כי שיעור ההיוון יעמוד על 2.5%. בחודש פברואר 2017 חל שינוי דרמטי בשיעור ההיוון באנגליה, כאשר שרת המשפטים הורידה את שיעור ההיוון והעמידה אותו על מינוס 0.75%. שינוי זה הוביל כמובן להגדלה ניכרת של שיעור הפיצויים בתביעות נזיקין, ובעקבות זאת התעורר דיון ציבורי שהוביל לשינוי החקיקה. החקיקה העדכנית מסמיכה את בתי המשפט לקבוע את שיעור ההיוון, אך לשם כך עליהם להתחשב בשיעור ההיוון שנקבע על-ידי שר המשפטים (Lord Chancellor), בהתייעצות עם גורמים נוספים. החוק מנחה את שר המשפטים לקבוע את שיעור ההיוון על בסיס תשואה סבירה שניתן להשיג בתיק השקעות מגוון, בסיכון נמוך אך לא נמוך מאד, ובהנחה שההשקעה נעשתה לאחר ייעוץ מקצועי הולם (Civil Liability Act