"ש. הטענה שלך שאתה אמור לקבל 20 אחוז מתקבולים ולא מרווחים?
ת. מתקבולים. כל הכסף שהיה אמור להתקבל אחרי גמר 2009 זה עבודות שכבר הסתיימו, הכנו את התביעות הוגשו, עיקר העבודה 95 אחוז מהעבודות שהזמן הושקע שולם במסגרת 2009 שכר ועלויות בגין התביעות האלה תם ונשלם, אני צריך לקבל ממנו את ה 20 אחוז תקבול, מכל שקל שמתקבל."
--- סוף עמוד 36 ---
113. אנו סבורים כי עמדתו של התובע אינה הגיונית והיא נדחית על ידינו. זאת, הן בהיותה נוגדת את ההיגיון העסקי – בכלל, וגם של ההתקשרות הספציפית; והן בשל המסמכים השונים שהוצגו לפנינו וכפי שיתואר להלן. מנגד, ביחס לחישוב שיש לערוך בגין שנה זו (ואף ביחס לשנים 2012-2010 – והכל בגדרי הסכם 2010), מקובלת עלינו טענתה של הנתבעת, כי התובע דורש לקבל 20% מתקבוליה של הנתבעת לאותה השנה, אולם אין לגזור את החישוב של ה-20% מהתקבולים של הנתבעת ורק בצד קבלת הסכומים, אלא אך ורק מהרווחים ולאחר כיסוי ההוצאות.
114. אסף אף ציין ביחס לכך, ש"הכוונה היתה שהוא יכנס כשותף ויקבל חלק ברווחים". כאשר אסף נדרש לשאלה האם "... יש בינכם הסכמה לחלוקת אחוזים מהתקבולים?" הוא הכחיש במפורש, ואמר ש"לא. אלא מהרווחים. היתה הסכמה שתהיה חלוקה של הרווחים כאשר הוא יהיה בעל מניות, כאשר בעת ההיא שנינו האמנו שכך יהיה"[54].
115. ביחס לכך, מקובלת עלינו טענתה של הנתבעת, כי הכלל שהוצע על ידה – גזירת האחוז של התובע מרווחי הנתבעת "נטו" ובניכוי הוצאות, ולא מהתקבולים בלבד – נועד "לכסות" את המקרים שבהם שני השותפים עובדים יחד על פרויקט מתחילתו ועד סופו, נושאים ביחד בעלויותיו וסיכוניו, ומחלקים ביניהם את פירותיו.
116. הנתבעת המשיכה וטענה, כי מעולם לא נידונה בין הצדדים אפשרות אחרת לחישוב החלק ברווחים, למעט חישוב לפי חלקו של כל אחד בתקבולים המשותפים, ובהפחתת הוצאות הנתבעת בתקופת העבודה המשותפת. עוד טענה הנתבעת, כי גם תקבולי שנת 2009 כוללים כספים ששולמו לנתבעת עבור עבודות שבוצעו בשנים קודמות, שבהן התובע לא עבד בנתבעת. בתצהירו של אסף צוין בנושא זה, כך[55]:
"ברצוני להבהיר שמעולם לא נערך סיכום שמעניק לתובע זכויות כפי שהוא תובע במסגרת התביעה, שמשמעותו שהתובע הפך כביכול לשותף בחברה, וודאי שלא היה סיכום שהפך אותו לשותף הבכיר בחברה, אשר זכאי כביכול ל-205 מתקבולי הנתבעת השווים כ-50% ויותר מרווחי הנתבעת. טענה זו,
--- סוף עמוד 37 ---