109. בחקירתו הנגדית הסביר אסף עמדה זו במשפט הבא, שמתמצת את עמדתו, ואמר ש"ב 2008 התובע לא היה זכאי לשום כסף מפני שכל הרווחים של 2008 נבעו מעבודות של 2007 שהיו מצוינות אך לא שלו"[50]. עוד הוא אמר, ובעודו הוא מתייחס לתחשיב שנערך מצידו של התובע וביחס לזכאותו לכספים מהנתבעת, כדלקמן[51]:
"אני מבקש לראות את הטבלה שוב. (העד מעיין בטבלה) הטבלה הזו היא טבלה שעשה אותה התובע ובטבלה הזו כתוב מי האחראי להביא את הכסף, מי האחראי ליצירת הקשר עם הלקוח ועל בסיס הזה התובע חשב שמגיע לו כסף בעתיד או באותו זמן, מתוך הדברים שרשומים פה יש לנו הרבה הכנסות של 2008 שמקורן בעבודות גם של 2008 ובעיקר של 2007 שבה התובע ודאי ובודאי לא היה חלק מהכוונות של השותפות. יש למעלה בהכנסות 2007
--- סוף עמוד 35 ---
חל"ת רכבת לירושלים 400,000 ₪, חל"פ שילמו כמעט מליון ₪ וכל היתרה מעל ה 400 הם שילמו בהמשך בשנים 2008-2009 וזה כסף שהתובע לא שותף לו. א. דורי ודאי שהוא לא שותף, קניון קרית אונו ומר מודיעין בתוך הטבלה שהצגת קודם, גם הם דברים שהתובע החלק שלו בתקבול עליהם צריך היה להיות זעום מאוד מפני שהמכירה שלהם קרתה לפני שהוא נהיה שותף אפילו בתאוריה, שותף באופן מעשי הוא לא נהיה אף פעם, לכן, כאשר אוספים את כל הכספים שהחברה קיבלה בזכות עבודות של שנה קודם ומנסים לומר שהתובע צריך לקבל גם על העבודות של 2007 כספים הגענו למקום שלא מתקבל על הדעת והאמת גם התובע ידע זאת."
110. עוד הוא אמר, ש"החקירה הזו כולה היא שקר ולמה? מפני שהמסמך הזה הוא מסמך שמראה תקבולים שקרו בשנת 2007-2008 והוא עדיין לא מנכה שום דבר מהדברים שהתובע לא צד להם בכלל. כלומר כאשר סופרים הכנסות של חל"פ ושל מר מודיעין וקרית אונו כאשר לא מורידים אותם מתוך הסך הכל נותנים לתובע בנוסף לרווח שהסכמתי להשתתף איתו על עבודות שעשה ב 2009 והכסף שלהם הגיע ב 2010 נותנים לו כסף על עבודות שאני עשיתי והוא היה שכיר מוחלט ב 2007 וזה לא דבר שמתקבל על הדעת"[52].
111. תשובתו של אסף מקובלת עלינו במלואה, והיא תואמת את המסמכים והראיות בתיק. מנגד, ככל שהתובע רצה להוכיח אחרת, ברי כי הנטל היה מוטל עליו, והוא לא הורם כלל ועיקר. נסכם איפוא כי לתובע לא מגיע דבר בגין תקבולים ו/או רווחים שקיבלה הנתבעת בשנת 2008. נותר איפוא לדון בשנים 2009, ובשנים 2012-2010.
112. אשר למחלוקת ביחס לשנת 2009, התובע ציין בחקירתו הנגדית כך[53]: