103. לעומת "יתרת הזכות" של התובע, הנתבעת טוענת כי התובע חייב לה סכומים, כתוצאה מסכומים ששולמו לו ביתר, וכפי שיפורט להלן –
א. חוב בסך של 31,000 ₪ בגין "תשלום על חשבון דווחים עתידיים", אשר שולם לתובע בחודש 11/2008;
ב. העמדת הלוואה לתובע בסך של 155,000 ₪;
ג. תשלום ביתר לתובע בגין ביטוח מנהלים בסך של 8,887 ₪ ותשלום ביתר לתובע בגין קרן השתלמות בסך של 7,500 ₪;
ד. חוב שנוצר לתובע לנתבעת בגין חשבון טלפון בסך של 4,605 ₪;
ה. חוב שנוצר לתובע לנתבעת בגין קבלת רכב הנתבעת לידו, בסך של 44,274 ₪;
ו. חיוב במס שנוצר לנתבעת בגין אי הכרה בהוצאות עקב אי מתן מסמכים מצידו של התובע, המאשרים קבלת סכומים על ידו, ובסך של 71,025 ₪.
=> סך הדרישה של הנתבעת מהתובע עומד על 448,692 ₪. מסכום זה מקזזת הנתבעת, לפי תחשיביה, את הסכום שהגיע לתובע (וכפי שפורט דלעיל), ועליו היא הוסיפה מע"מ בשיעור של 17%. הסכום המצטבר
--- סוף עמוד 31 ---
עומד על סך של 246,707 ₪, שהוא הסכום שנתבע בכתב התביעה שכנגד.
104. להלן פירוט וסיכום הסכומים בטבלה שהובאה על ידי הנתבעת בכתב התביעה שכנגד, הממחישה את הבסיס לטענותיה הממוניות של הנתבעת כלפי התובע –
--- סוף עמוד 32 ---
105. לעומת זאת, ראו שינוי הסכומים בטבלה שמופיעה בחוות דעתו של רו"ח דורון, מטעם הנתבעת –
--- סוף עמוד 33 ---
106. אשר לעמדתנו – נדון עתה בכלל טענותיה של הנתבעת כלפי התובע, בכתב התביעה שכנגד. נתחיל את הדיון בחלק המתייחס לסכומים שהנתבעת מסכימה שאכן מגיעים לתובע, במסגרת הסכם 2010. בתחילה, ננסה להסביר את מסקנתנו, תוך כדי הפניה מחדש לתביעה העיקרית, שם נטען כי התובע
--- סוף עמוד 34 ---
זכאי ל-20% מהתקבולים שיגיעו לנתבעת לאחר חודש 2/2008, וכי הוא אף זכאי לסכומים מהנתבעת בגין השנים 2008, 2009 ו-2012-2010[47].
107. כלומר, כבר עתה ניתן לראות שבין הצדדים ישנה הסכמה שהתובע זכאי לסכומים בגין שנת 2009, וגם בגין השנים 2012-2010. אשר למחלוקת ביחס לשנת 2008, הרי שזו מתמצית בטענת התובע כי טיוטת הסכם 2008 היא בגדר מסמך מחייב. אולם, כבר דחינו דלעיל טענה זו, בחלקים הקודמים של פסק הדין. מעבר לאמור לעיל, מקובלת עלינו טענתה של הנתבעת, שציינה כי "אין כל הסכם לגבי חלקו בתקבולים ו/או רווח של החברה בשנת 2008"[48].
108. זאת ועוד, אף מקובלת עלינו גם הטענה הנוספת של הנתבעת בהקשר זה, המפרטת כי תקבולים מתקבלים בנתבעת רק לאחר זמן-מה, וכי תקבולי שנת 2008 כוללים כספים ששולמו לנתבעת עבור עבודות שבוצעו בשנים קודמות, שבהן התובע לא עבד בנתבעת. הנתבעת אף מציינת ביחס לכך, ואף עמדה זו מקובלת עלינו, ש"... כמעט כל רווחי 2008 נבעו מעבודות שבוצעו בשנת 2007 ו-2006 ואשר בגינן לא מגיע דבר לתובע, גם לגרסתו"[49].