בחינת הראיות העיקריות בעניין העסקאות המתוארות, אכן מבססת את הטענה האמורה. כל זאת כפי שיפורט להלן.
--- סוף עמוד 33 ---
86. גרסת המשיב 1 (אדם בן-מיכאל): כפי שכבר נאמר, אדם בחר לשמור על זכות השתיקה. הוא נחקר ונשאל בעניין הדירה ברחוב כרמל בשלוש הודעות שנגבו ממנו (מתאריכים 4.5.2017, 7.5.2017, 17.5.2017), אך שמר על זכות השתיקה ונמנע ממתן תשובות כלשהן.
87. הודעותיו של המשיב 9 (אבנר כהן) (חמש הודעות מהתאריכים הבאים: 28.2.2017, 5.3.2017, 9.3.2017, 4.9.2017, 17.9.2017): כזכור, אבנר מואשם בעבירה של פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 3(ב)(1) בחוק איסור הלבנת הון, שמשמעה, עשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח לא נכון.
הודעתו של אבנר מיום 28.2.2017: תמצית גרסתו של אבנר הובאה כבר בהודעה זו, שהיא הודעתו הראשונה. לפי דבריו, הוא רכש את דירת הפנטהאוז ברחוב כרמל מכספי מכירת מגרש שרכש קודם לכן באשקלון. על-פי טענתו, את רוב הכסף, בסך 1,200,000 ₪, היה לו בכסף מזומן שחסך במשך כעשרים שנה ושאותו שמר בשקית או תיק ששמר בארון הבגדים, מאחורי החולצות. לדבריו, איש מלבדו, גם לא אשתו, לא ידעו על כך.
מגרסתו עולות תמיהות, סתירות ואמירות של דברים הסותרים עובדות אחרות שאמר בהודעותיו. כך למשל, הגם שלדברי אבנר בהודעתו, אשתו היא זו שמטפלת בנושא הכביסה ומסדרת את הבגדים בארון, היא לא ידעה על הכסף ולא ראתה את התיק שבו הסתיר את הכסף המזומן בסכום האמור (סכום שללא ספק אמור לתפוס נפח משמעותי בארון). כמו כן, לא היה בפיו הסבר הגיוני לכך שלמרות שהיה ברשותו כסף מזומן בסכום האמור, במהלך השנים לווה מספר הלוואות, לרבות הלוואה המובטחת במשכנתה לשם רכישת הדירה שבה הוא גר. אף לא היה בפיו הסבר לכך שלצד החיסכון המתואר בארון, היו לו גם חסכונות בבנקים, כך שלא ברור מדוע לא חסך את כל כספו בבנק. כך במיוחד לנוכח היעדר כל תשואה מחסכון בארון. תמיהות אלו אף הוצגו לאבנר במהלך חקירתו, אך לא היו לו כל הסבר לאותן תמיהות.
בעניין עצם ההשקעה במגרש הסביר אבנר בהודעתו, שהוא לא מבין בהשקעות או בנדל"ן ושהחליט לרכוש את המגרש לאחר שנאמר לו שזו השקעה כדאית. כמו כן, לא היה לבנר הסבר הגיוני לכך שאף לא איש מבני משפחתו למעט אחד מילדיו, לא ידע דבר על רכישת המגרש והדירה. באשר לאופן התשלום עבור המגרש, לדבריו, לאחר שלטענתו זכה במכרז לרכישתו, שילם את מלוא הסכום במזומן. לאחר שהחוקר מעלה את האפשרות של תשלום מקדמה, כנהוג במכרזים מסוג זה, אישר שאולי שילם סכום מסוים כמקדמה, אך ניכר היה שאינו יודע בוודאות. לאחר שהחוקר הוסיף והציג לאבנר את העובדה שתשלום התמורה עבור המגרש היה במספר תשלומים ואת העובדה שסך 160,000 ₪ שולם בהמחאה, חזר אבנר וטען שהכול מכספו, מבלי ליישב את הסתירה. כן הוסיף, כי רצה לבנות במגרש, אבל לא אמר מה רצה לבנות ורק בסוף אמר שהחליט למכור את המגרש ולקנות דירה.