94. כמו כן, לאחר שהגעתי למסקנה כי לא היה צורך רפואי בהחלפת הפונדקאית, לאור התייחסות רשויות מדינת ישראל למי שהביאו ילדים לישראל בפונדקאות שנעשתה בארמניה, המחלוקת שבין הצדדים לגבי התרגום הנכון של החוק הארמני אינה רלוונטית עוד לעילות התביעה ולסעדים הנתבעים.
95. התובעים טוענים כי אילו עלה בליבם חשד, ולו קל, שמדובר בהליך בלתי חוקי, לא היו נכנסים אליו. מסיבה זו, לטענתם, גם לא הסכימו להליך פונדקאות בגאורגיה.
96. התובעים לא עתרו לפיצוי כלשהו בגין כך שלקחו חלק בהליך שאינו חוקי בארמניה, ולפיכך לטענה זו אין רלוונטיות לעניין הסעדים הנתבעים.
97. למעלה מהצורך אציין כי בחודש אפריל 2014 נולדו לתובעים שני ילדים באמצעות הליכי פונדקאות בתאילנד. זאת, למרות אזהרות מסע של משרד החוץ הישראלי, ביחס לאיסור לבצע הליכי פונדקאות בתאילנד.
98. הנתבעים צירפו לתצהיריהם שלוש אזהרות מסע ביחס לפונדקאות בתאילנד. באחת מהן נכתב: "משרד החוץ, בתיאום עם רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד המשפטים, מבקש להודיע לישראלים פעם נוספת, וכן למי שמסייע להם ... כי בהמשך לאזהרת המסע הקודמת, להודעת התקשורת הקודמת וכן לאזהרת מסע זו, מדינת ישראל לא תיתן את ידה ולא תשתף פעולה עם הליכים אשר לעמדת הרשויות התאילנדיות הנם מנוגדים לחוק המקומי שם ועל כן לא תוכל להמשיך ולסייע להורים לילדים שייוולדו בתאילנד בהליכי פונדקאות החל מיום 30 בנובמבר 2014 או למי שהחל בהליכי פונדקאות בתאילנד לאחר האזהרות הקודמות. על כן מדינת ישראל שבה ומזהירה ישראליים שלא לבצע הליכי פונדקאות בתאילנד ו/או באמצעות אימהות פונדקאיות תאילנדיות לנוכח עמדת הרשויות במדינה זו".
99. דבר זה מעלה שאלה ביחס לטענת התובעים שלעיל.
100. התובעים טענו בסיכומים כי כשהגיעו לחתום על ההסכם עם חב' מנור, הוצג להם הסכם הייעוץ הרפואי עם חב' יהב, וכי הם חתמו עליו מבלי לקרוא אותו, וכאשר סברו כי מדובר בייפוי כוח.
101. ד"ר באום העיד כי הוא השתתף בפגישה בה הגיעו התובעים למשרדו של עמי מנור לשם חתימה על ההסכמים, וזאת על מנת שיוכל לענות לשאלותיהם בעניינים הרפואיים. עפ"י עדותו, הוא הציג להם את הסכם הייעוץ הרפואי, הם שאלו לגביו שאלות, וחתמו עליו. עפ"י עדותו, הטענה שלא ניתנה להם הזדמנות לעיין בהסכם הייעוץ הרפואי, מופרכת.
102. גם אלמלא היה התובע 1 עו"ד, לא היה מקום לקבל את טענת התובעים לפיה הם סברו שמדובר בייפוי כוח, ואני דוחה טענה זו.