14. התובעים נפגשו עם עמי מנור, ד"ר ממן, ד"ר הורוביץ, מיכאל ברקן ועו"ד רובין, ובפגישה תואר בפניהם הליך הפונדקאות; ניסיונן העשיר של החברות; איכות הצוותים הרפואיים וליווי התהליך על ידם; הקשרים של החברות עם בית החולים בארמניה, אנשי ממשל, עו"ד ועם מנהל ביה"ח פרופ' אוקוייב שהוא מנהל בית החולים והשתתף בניסוח חוק הפוריות וזכויות הרבייה הארמני (להלן: "החוק הארמני").
15. לאחר הפגישה והתרשמות התובעים פנו הצדדים להסדרת ההתקשרות החוזית ביניהם.
16. ההתקשרות בין התובעים לחב' מנור מוסדרת בהסכם שכותרתו היא "הסכם לליווי הליכי הורות בחו"ל" וההתקשרות בין התובעים לבין חב' יהב מוסדרת בהסכם שכותרתו היא "הסכם לייעוץ וליווי רפואי במסגרת הליכי הורות מחוץ לישראל".
17. להסכם עם חב' מנור צורף תרגום החוק הארמני ובו תרגום של ס' 3 הקובע כי החוק חל על "...אזרחים זרים, אשר אינם בעלי אזרחות ארמנית, וכן על ישויות משפטיות אשר פעולתם בארמניה קשורה לפוריות ורבייה של האדם".
18. לטענת התובעים, ההתקשרות החוזית הבטיחה החלפת פונדקאית ללא תוספת תשלום במידה והפונדקאית שנבחרה לא תוכל להמשיך בתהליך, וכן כללה קביעה שהפרה יסודית של ההסכם תוביל להשבה כספית מלאה לתובעים.
19. בנוסף, טוענים התובעים כי נמסר להם כי הרופאים שיבצעו את הפרוצדורות הם ד"ר באום, ד"א ממן וד"ר הורביץ, אולם, מכיוון שאין להם ביטוח אחריות מקצועי בארמניה, הטיפול על ידם יהיה לא באופן רשמי (כך שבאופן רשמי הפרוצדורות ייעשו על ידי רופאים ארמניים).
20. בהתאם להתקשרות בין הצדדים, החלו התובעים לשלם את התמורה לחשבון הנאמנות שפתח עו"ד רובין, ועברו בדיקות רפואיות בהתאם להנחיות שקיבלו.
21. בחודש נובמבר 2010 טסו התובעים לארמניה לצורך היכרות עם בית החולים ולשם חתימה עם החוזה מול הפונדקאית.
22. בחודש דצמבר 2010 בוצעה החזרת עוברים ראשונה, בחודש ינואר 2011 בוצעה החזרת עוברים שניה ובחודש מרץ 2011 בוצעה החזרת עוברים שלישית. אף אחת מההחזרות לא צלחה.
23. לטענת התובעים, הם שוחחו לאחר כישלון ההחזרה השלישית עם ד"ר באום, והוא מסר לתובעים כי הוא כתב לעצמו שיש צורך להחליף את הפונדקאית, אך לא עשה זאת בפועל.
24. לטענת התובעים, במשך כשנה וחצי נערכו שש החזרות ושתיים נוספות נכשלו עקב כישלון בהליך הכנת הפונדקאית להפריה.
25. התובעים טוענים כי למרות תחושתם שיש בעיה עם הפונדקאית, שאוששה באותה אמירה של ד"ר באום, נמנעו הנתבעים מלהחליף את הפונדקאית בתירוצים שונים. בין התירוצים שמסרו להם הנתבעים, מציינים התובעים: כי הארמנים אינם מוכנים להחליף פונדקאית; כי החוק הארמני שונה; כי קיימת הצעת חוק האוסרת על ביצוע פונדקאות בארמניה; כי הנתבעים אינם מצליחים לאתר נוטריון שיחתום על חוזה עם פונדקאית חדשה עקב שינוי החוק העתידי והוראת משרד המשפטים שלא לחתום על חוזי פונדקאות חדשים; כי משרד החוץ הישראלי או משרד הפנים שלח מכתב לארמניה במטרה למנוע סיוע לזוגות חד מיניים מישראל; כי מתחרים פוטנציאלים עוררו מהומה שפוגעת בהמשך עבודת הנתבעים בארמניה; ולבסוף, כי לא ניתן להחליף פונדקאית עקב ענייניו הפוליטיים של פרופ' אוקוייב. בנוסף, עמי מנור טען כי הוראת ד"ר באום להחליף את הפונדקאית, אינה חוות דעת רפואית אלא עמדה אישית.