26. לטענת התובעים, לאחר דין ודברים הם פנו בכתב וביקשו תשובה לגבי המצב המשפטי המדויק בארמניה. עמי מנור קיבל את מכתבם וכיתב את עו"ד רובין, אולם עד מועד הגשת התביעה, לא התקבלה תגובת החברה.
27. לטענת התובעים, לאחר כישלונות ההחזרה ניסו לשכנע אותם לעבור להליך פונדקאות בגיאורגיה, המקום אליו העתיקו החברות את פעילותם. בהתאם למצב המשפטי בגיאורגיה, נדרשו התובעים להצהיר הצהרה כוזבת ולכן דחו התובעים את ההצעה וביקשו שהנתבעים ישיבו להם את כספם.
28. במהלך המו"מ בין התובעים לבין הנתבעים לשם השבת כספם של התובעים, התברר לתובעים כי היו בעיות חוקיות בהליך הפונדקאות בארמניה. התברר לתובעים כי התרגום הנכון של סעיף 3 בחוק הארמני הוא שהחוק חל על "אזרחים זרים הגרים בארמניה ועל אנשים חסרי אזרחות". לפיכך טוענים התובעים כי החוק בארמניה לא מאפשר הליך פונדקאות עבור תושבי חוץ שאינם אזרחים. התובעים טוענים כי בשל אי חוקיות זו לא החליפו הנתבעים את הפונדקאית. התובעים צירפו כנספח ג' לכתב התביעה חוות דעת עם אפוסטיל באנגלית ביחס לדין הארמני.
29. התובעים טוענים כי לנתבעים קשרים ענפים בארמניה, וכי הנתבעים פעלו באופן בלתי חוקי תוך הטעיית התובעים כאילו ההליך חוקי בארמניה. לטענתם, אירוע כלשהו הוביל לכך שהנתבעים לא יכלו להמשיך את פעילותם במתכונת בה עבדו בעבר, ולכן לא יכלו להחתים פונדקאית חדשה להמשך ההליך. בשל כך, ולמרות שידעו שיש צורך רפואי להחליף פונדקאית הם לא ביצעו זאת, תוך גרימת נזק ועוגמת נפש לתובעים.
30. התובעים מפרטים בכתב התביעה עילות תביעה כנגד כל אחד מן הנתבעים: לנתבעים 1- 3 - תרמית או לפחות מצג שווא רשלני בהצגת עובדות לא נכונות בהתקשרות החוזית עם החברות. לטענתם, חב' מנור אחראית באופן ישיר להצהרות הכוזבות ביחס למצב המשפטי בארמניה והיא השמיטה או עיוותה במכוון את תרגום החוק הארמני. בנוסף, טוענים התובעים כי החברות הפרו את ההסכמים שלהם עם התובעים הפרה יסודית, והן חייבות בהשבה מלאה של כספי התובעים. לעמי מנור מייחסים התובעים תרמית והונאה ביחס לעוולה הנזיקית שביצע כלפי התובעים. מיכאל ברקן שימש כמתורגמן וחתם על הסכם הפונדקאות בשם התובע 2 והיה צריך לדעת על ההטעיה החמורה, ולמצער היה רשלן, כלפי התובעים. כנגד הנתבעים 4-6 (להלן: "הרופאים הישראליים") טוענים התובעים כי רק בהליכי מו"מ להשבת כספם, גילו כי הם בעלי מניות בחב' יהב ובעלי אינטרס כלכלי בחברה. התובעים טוענים כי מצב זה מהווה ניגוד עניינים וכי הם היו שותפים לתרמית, תוך העדפת האינטרס הכלכלי על הצורך הרפואי בהחלפת פונדקאית. כנגד עו"ד רובין נטען כי הוא היה צריך לדעת על התרמית בתפקידו כיועץ משפטי.