20. לטענת התובע, המבוססת על מחשבון מרשתת של "חילן" (נספח ג' לכתב התביעה), יש לחשב את זכויותיו הסוציאליות לפי שכר ברוטו בסף 12,880 ₪.
חישוב זה בוצע לפי הנחה עובדתית שהתובע הוא רווק וללא ילדים, בעוד שמהעדויות עולה שהוא נשוי ובמהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת נולד לו ילד.
הנתבעת לא הציגה כל חישוב מטעמה, אלא חזרה בסיכומיה על הטענה לפיה יש לחשב את שכרו של התובע בהתאם לתלושי השכר.
בנסיבות אלה ולאור הנפסק בעניין גב שהובא לעיל, מתקבלת גרסת התובע לפיה שכרו ברוטו עמד על 12,880 ₪.
הודעה בכתב על תנאי עבודה
21. לטענת התובע, לא נמסרה לו הודעה בדבר תנאי עבודתו ועל כן נתבע פיצוי בסך 1,000 ₪, בהתאם לחוק הודעה לעובד.
22. נושא ההודעה בכתב על תנאי עבודה כלל לא נזכר בתצהירי הנתבעת, למעט טענה כללית לגבי שרפה במשרדי החברה. בסיכומי הנתבעים (סעיף 99) הם חזרו על הטענה לפיה נבצר מהם להמציא מסמכים שיתמכו בטענותיהם, עקב שריפה, אך לעניין זה לא הוצגה כל ראיה (הודעה למשטרה, אישור שירותי הכבאות, תביעת ביטוח וכדומה). גם לא הוצגו הודעות דומות שניתנו לעובדים אחרים, ובכך יכלו להעיד על האופן שבו החברה התנהלה בשגרה.
משלא הוצגה הודעה כנדרש על פי חוק ובשים לב לחסר הראייתי בראיות הנתבעת (לא נטען שנמסרה הודעה), יש לקבל את התביעה ברכיב זה.
23. בהתאם לסעיף 5 לחוק הודעה לעובד, לבית הדין האזורי לעבודה סמכות לפסוק פיצויים בגין הפרת הוראות חוק זה, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין.
לאור המחלוקת לגבי שכרו של התובע וההסכמות בשאלה אם השכר הוא נטו או ברוטו ואם הוא כולל את חלק העובד לפנסיה או שהמעסיק אמור לשאת גם בחלק זה, ברי שמדובר במסמך מהותי בסכסוך שבין הצדדים וזאת מעבר לעובדה שמדובר בהפרת הוראות החוק. אם הנתבעת הייתה נוהגת כדין, הצגת ההודעה על תנאי העבודה היתה מייתרת את המחלוקות בנושא שכרו של התובע.
בנסיבות אלה ומאחר שהתובע העמיד את התביעה ברכיב זה על הצד הנמוך, התביעה ברכיב זה מתקבלת.
תלושי שכר – פיצויים לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958
24. לטענת התובע, הוא לא קיבל את תלושי השכר, אלא רק לאחר סיום עבודתו ולאחר שבא כוחו פנה אל הנתבעת קודם להגשת התביעה. אשר על כן, נתבעו פיצויים בסך 200,000 ₪ בגין אי מסירת כל תלוש שכר במועדו.
25. לטענת הנתבעת, התובע קיבל את תלושי השכר והיה מודע לאמור בהם, שכן הוא שהמציא את התלושים בכתב התביעה ועל פי התאריך שבו הודפסו, הם הונפקו בזמן אמת (סעיף 91 לסיכומי הנתבעים).
26. מעיון בתלושי השכר עולה, שבעניין זה הצדק עם הנתבעת וכל מהתלושים אכן הונפקו במהלך תקופת עבודתו של התובע. על כן נדחית גרסת התובע לפיה רק בעקבות פניית ב"כ קיבל את התלושים.
27. בסיכומי התובע נטען שיש לפסוק לזכותו את הפיצויים שנתבעו מאחר שמדובר בתלושים פיקטיביים (עניין זה נזכר גם בכתב התביעה, אך בהקשר של הטענה שלא נמסרו כלל תלושים, על מנת להנפיק תלושים פיקטיביים בדיעבד).
מכל מקום, לאור הקביעות שלעיל, לגבי שכרו של התובע, הרי שהשכר שמצויין בתלושי השכר של התובע אינו משקף את השכר ששולם לו בפועל.
לעניין זה יפים הדברים שנפסקו על ידי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 28228-03-15 לוקס – זיסמן (31.10.2016):
"דינו של תלוש שכר הנוקב בשכר שאין לו קשר לשכר המשולם בפועל, שונה מדינו של תלוש שכר שנתוניו הכלליים (כגון פרטי הצדדים, מספר ימי העבודה במקום העבודה וכיוצא באלה פרטים כלליים) אינם מדויקים. לתלושי השכר שקיבלה המערערת לא היה כל ערך, משהם לא שיקפו את השתכרותה או את הבסיס לחישוב שכרהּ. כוונת תיקון 24 לחוק הגנת השכר, שבמסגרתו הוספה התוספת, היתה לדקדק בפירוט זכויותיו של העובד, מעבר לפירוט המקובל טרם התיקון. בענייננו, כלל לא פורטו הזכויות המהותיות ולמערערת נגרם נזק של ממש במימוש זכויותיה מאת המוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלה, הדרישה לפיצוי משמעותי – בדין יסודה."