14. הסברו של התובע, לפיו לא תמיד הפקיד את כל סכום המזומן שקיבל, אלא עשה בחלקו שימוש להוצאות שוטפות למחייתו, הוא הסבר הגיוני ומקובל עלינו (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 31 -33).
15. הנתבעת טענה שהעברת הסכומים לחשבון הבנק של התובע נעשתה לבקשתו ובמטרה לרמות את הבנק לשם קבלת משכנתא, בכך שיוצג בדפי החשבון שכר גבוה מזה ששולם לתובע בפועל.
איננו מקבלים טענה זו, מאחר שעל פי ניסיון החיים, בנק למשכנתאות מבקש לעיין גם בתלושי שכר. בעניינו של התובע, מהראיות עולה כי קיים פער משמעותי בין הנתונים שבתלושי השכר ובין ההכנסות בפועל, בחשבון הבנק שלו. שנית, אם אכן היה מדובר בהפקדות ספורות לצורכי קבלת משכנתא, הדעת נותנת שהדבר היה מבוצע במשך מספר חודשים שלאחריהם הנתבעת היתה חוזרת לשלם לתובע את השכר האמיתי לשיטתה. ברם על פי דפי חשבון הבנק עולה שלאורך רוב תקופת העבודה, הכנסות התובע עמדו על כ – 10,000 ₪. לכך יש להוסיף שלמעט הפקדה ביום 24.7.12, על סך 4,000 ₪ והפקדה נוספת בסך 6,000 ₪ ביום 14.6.12, בכל שאר החודשים, ההכנסות אינן יורדות מ – 8,000 ₪. כאמור, אין כל שורת הכנסה בחשבון הבנק של התובע בסכומים דומים לסכומים הנקובים בתלושי השכר שהנתבעת הנפיקה.
לכך יש להוסיף שגם לא הוכחה הטענה כאילו מדובר בסכומים שנמסרו לתובע כהלוואה (ולא כשכר).
16. זאת ובנוסף - אלוק ציין בחקירתו הנגדית שמר הלל טלקר, רואה החשבון של החברה, הוא זה שטיפל בכל נושא השכר, תלושי השכר וההפרשות (עמוד 34 לפרוטוקול שורות 27 -37). לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע רוה"ח לא זומן להעיד (ר' בעדות קלס בעמוד 41, שורה 22 – "אם היה צורך, היינו מביאים אותו"). מחדל דיוני זה פועל לחובת הנתבעת, שכן יכלה להוכיח באמצעות הגורם מטעמה שעסק בתשלום השכר והנפקת התלושים לתובע, את גובה שכרו של התובע לשיטתה וכן את הפער בין ראיות התובע ובין השכר המצויין בתלושי השכר.
17. הראיות היחידות שהנתבעת נסמכת עליהן להוכחת גרסתה בנושא שכרו של התובע הן תלושי השכר שהנפיקה וטופס 106.
לשאלה אם ישנן אסמכתאות לכך ששולם לתובע סך של 4,500 ₪, כמצוין בתלושים, השיב אלוק (עמוד 32, שורות 19 -20), "שההסכם שכר הזה, מה שדווח לחברת הביטוח, הייתה לנו שריפה, והכל הלך. אני אנסה לשחזר, אבל אין לנו, אני בדקתי ואין לנו את זה...".
על פי ההלכה הפסוקה, תלושי שכר מהווים ראיה לכאורה באשר לנכונות תוכנם. עם זאת, לא בהכרח יהוו גם ראייה לכך שהתשלומים המפורטים בהם שולמו בפועל לעובד (ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גולן (יואב ברמץ) - נגריית שירן בע"מ, 18.3.13).
לאור כל המפורט לעיל לגבי הראיות שהוצגו, מקום בו אין חולק שהשכר שולם גם במזומן, כאשר אין כל ראיה מצד הנתבעת לגבי הסכומים שהועברו לתובע במזומן (למשל כרטסת הנהלת חשבונות או רישום אחר של החברה), וכאשר התובע הציג מטעמו ראיות משכנעות לקבלת סכומים העולים משמעותית על אלה שמצויינים בתלושי השכר, לא ניתן להסתפק רק בטענה לפיה התלושים משקפים את התשלום בפועל.
18. לסיכום האמור לעיל, בשקילת גרסת התובע וראיותיו כנגד גרסת הנתבעת וראיותיה, מתקבל גרסת התובע לפיה סוכם עמו על שכר חודשי נטו בסך 10,000 ₪ וזהו גם הסכום שקיבל בפועל במהלך תקופת עבודתו.
19. בשלב זה יש לבחון את השאלה על יסוד איזה שכר יש לחשב את הזכויות הנתבעות. זאת לאור פסיקת בית הדין הארצי לפיה הכלל הוא שאין לפסוק לעובדים סכומים בערכי נטו. ר' בע"ע (ארצי) 3393-02-17 גב - ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ, 24.06.2018:
"דרך המלך בנקיבת שכר עבודה היא בסכום 'ברוטו', אך הצדדים רשאים לקבוע כי העובד יקבל לידיו תשלום 'נטו'; אשר לדרך מימוש הסכם בערכי נטו בערכאות שיפוטיות, היינו האם התביעה יכולה להיות מוגשת בערכי נטו או שמא נדרש להגישה בערכי ברוטו. נקודת המוצא היא כי פיצוי ממוני ראוי שייפסק בערכי ברוטו. למצער בתובענות בהן גובה השכר החודשי גבוה ולכן יש משמעות מעשית משמעותית לנטל המס, ככלל אין מקום להושיט סעד שיפוטי בערכי נטו."