התביעה כנגד קלס, הנתבע מס' 2 - הרמת מסך
53. בכתב התביעה נטען שיש לחייב את קלס אישית מאחר שהוא דירקטור ובעל מניות חברה ובשל התביעה לדמי גמולים (סעיף 36 ה' לכתב התביעה). קלס לא נזכר בתצהירו של התובע, אך במסגרת סיכומיו שב וטען להרמת מסך, מהסיבה שהחברה לא ביצעה הפקדות לקרן הפנסיה בשיעורים בהם הייתה מחויבת (סעיף 2 לסיכומי התובע).
54. לפי הפסיקה, העובדה שנוכו סכומים משכרו של העובד ולא הועברו ליעדם יכולה לשמש נימוק להרמת מסך. עם זאת, אין זה המקרה בעניינו של התובע, אשר טען שהוסכם איתו שכר נטו, כאשר חלק העובד אמור להיות משולם על ידי החברה. היינו, לא היה אמור להית מבוצע, וגם לא בוצע בפועל, ניכוי משכרו.
55. מעבר לכך, לא מצאנו נימוקים אחרים לחיובו האישי של קלס. יוזכר שעל פי הדין, נקודת המוצא בדיני חברות היא כי חברה היא אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה (דב"ע נג/ 3-205 וגיה - גלידות הבירה בע"מ, פד"ע כז 345 (1994); ע"ע (ארצי) 387/05 פוטרמן – ניסני, 9.12.07; ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב – שיינפלד, (16.2.12); ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל – פלזן, (8.5.12)).
בעניינם של הנתבעים, לא הוכח ניהול של החברה במירמה או תוך ערבוב נכסים. כל שהוכח הוא שבמקרה אחד, החברה שילמה את שכרו של התובע באמצעות חברה אחרת בבעלותו של קלס. ראיה יחידה זו אינה מעידה על עירוב נכסים. במיוחד כשמדובר בתשלום לעובד ולא בהוצאת כספים מהחברה. לכך יש להוסיף שמהעדויות שנשמעו עולה שקלס לא היווה גורם פעיל בניהול היומי של החברה.
זאת ועוד - לא נטען וממילא לא הוכח שהנתבעת אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה.
סעיף 6 לחוק החברות קובע כי ניתן ליחס חובות של חברה לבעל מניותיה אם נמצא "בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן". נוכח כלל הנסיבות שלפנינו סבורים אנו כי לא יהא זה צודק ונכון להורות על הרמת מסך ההתאגדות של החברה.
אשר על כן, התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית.
56. סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. פיצויי פיטורים בסך 39,910 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.7.2015 ועד התשלום בפועל;
ב. תמורת הודעה מוקדמת בסך 6,440 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.7.2015 ועד התשלום בפועל;
ג. פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.7.2015 ועד התשלום בפועל;
ד. פדיון חופשה בסך 17,550 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.7.2015 ועד התשלום בפועל;
ה. פדיון הבראה בסך 4,914 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.7.2015 ועד התשלום בפועל;
ו. דמי גמולים לפנסיה (חלק העובד וחלק המעסיק) בסך 41,604 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאמצע התקופה המזכה (1.11.2013) ועד התשלום בפועל;
ז. פיצויים לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 בסך 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.7.2015 ועד התשלום בפועל;
ח. פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 בסך 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.7.2015 ועד התשלום בפועל;
ט. הוצאות התובע בסך 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.
ניתן היום, י"א אב תשע"ט, (12 אוגוסט 2019),בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
נורית אלון,
נציגת ציבור (עובדים) דגית ויסמן, שופטת
אסי מזרחי,
נציג ציבור (מעסיקים)