פסק דין
1. הנתבעת מס' 1 היא חברה פרטית המספקת שירותי טכנולוגיות מיגון אש (להלן – הנתבעת או החברה), אשר העסיקה את התובע במשך שלוש שנים וארבעה חודשים.
במסגרת תובענה זו מתעוררות שתי מחלוקות עובדתיות עיקריות: מה היה שכרו של התובע ומה היו נסיבות סיום עבודתו של התובע.
על יסוד שתי סוגיות אלה, ובהתבסס על טענות התובע, לפיהן שכר עמד על 10,000 ₪ נטו והוא פוטר מעבודתו, נתבעו פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין (העדר שימוע), פדיון חופשה, פדיון הבראה, דמי גמולים לפנסיה וכן פיצויים בגין אי מסירת תלושי שכר וכן אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה.
2. רקע עובדתי
א. הנתבעת היא חברה המספקת שירותי טכנולוגיות מיגון אש, ומצויה בבעלות הנתבע מס' 2 (להלן – קלס).
ב. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 1.4.12 ועד לאמצע שנת 2015.
ג. על פי תלושי השכר שהנתבעת הנפיקה לתובע, שכרו בתקופה הסמוכה לסיום עבודתו, עמד על 4,509 ₪ (ברוטו) שהם 4,275 ₪ נטו.
כבר בשלב זה יש לציין כי לפי גרסת התובע, בין הצדדים הוסכם כי שכרו בפועל יעמוד על 10,000 ₪ נטו בחודש, שהם 12,880 ₪ ברוטו ואלה הסכומים שהועברו אליו מדי חודש.
ד. ביום 1.6.15 נמסר לתובע מכתב פיטורים (נספח ד' לכתב התביעה) בו נכתבו הדברים הבאים:
"הנדון: הודעה על סיום עבודתך בחב' סגיב טכנולוגיות מיגון אש
א.נ.,
הרינו להודיעך על סיום עבודתך בחברתנו החל מתאריך 15/06/2015.
ראה במכתב זה כהודעה מוקדמת.
אנו מודים לך על תרומתך ומאחלים לך הצלחה בהמשך הדרך."
3. להלן תמצית גרסת התובע וטענותיו:
א. שכרו של התובע עמד על 10,000 ₪ נטו והצדדים הסכימו שהשכר נטו ישולם לתובע לאחר ניכוי דמי גמולים לפנסיה ושווי רכב (שניתן לו בהמשך תקופת עבודתו). עוד נטען שתלושי השכר לא נמסרו לו בזמן אמת ותוכנם אינו משקף את השכר ששולם לו בפועל. גם לא נמסרה לתובע הודעה בכתב על תנאי עבודה.
ב. התובע פוטר מעבודתו מבלי שנערך לו שימוע כדין ועל כן הוא זכאי לפיצויים. בנוסף, הוא זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לשכרו בפועל. כמו כן הוא זכאי לגמר חשבון בהתאם לאותו שכר וכן להפרשים בגין דמי גמולים שהועברו בחסר (בהתאם לשכר הנקוב בתלושי השכר).
ג. התובע טען שהנתבעים התנהלו במרמה כאשר לא ביצעו הפרשות לקרן פנסיה, אך ניכו אותן משכרו. על כן יש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת ולחייב את קלס יחד ולחוד עם החברה.
4. להלן תמצית גרסת הנתבעים וטענותיהם:
א. תלושי השכר משקפים את שכרו של התובע. מדובר בעובד לא מיומן ועל כן הסכום הנקוב בתלושי השכר הוא הסכום המשקף משכורת מקובלת לתפקידו.
ב. התובע קיבל את תלושי השכר במהלך תקופת עבודתו והיה מודע לתוכנם.
ג. בסיכומי הנתבעים נטען שהתובע התפטר, אם כי גרסת הנתבעים לגבי נסיבות הפסקת עבודתו של התובע לא היתה עקבית, והדברים יפורטו בהמשך.
ד. התובע קיבל את כל המגיע לו עם סיום עבודתו. לגבי חופשה והבראה נטען שהתובע ניצל חופשה במהלך תקופת העבודה והנתבעת דאגה להוציא את עובדיה לנופש על חשבונה ובכך עמדה בחובתה בתשלום דמי הבראה.
ה. אין מקום להרמת מסך בשל העדר עילה אישית כנגד קלס.
5. ההליך
א. מטעם התובע נשמעו שלוש עדויות. עדות התובע, שהעיד באמצעות מתורגמנית לשפה הרוסית, וכן עדות שני חבריו לעבודה - מר יורי ספוז'ניקוב (להלן – ספוז'ניקוב) ומר איגור מישין (להלן – מישין).
מטעם הנתבעים העידו קלס וכן מנהל התפעול בנתבעת, מר אבנר אלוק (להלן - אלוק).
ב. הנתבעים לא הציגו כל ראיה מטעמם. לטענתם (סעיף 46 לתצהיר אלוק), היתה שרפה במשרדי החברה בשנת 2015 וחלק רב מהראיות עלה באש ולא ניתן לשחזרן.
התובע צירף לתצהירו תלושי שכר, תדפיסי חשבון בנק, מכתב סיום העסקה ותדפיסי מידע מחברת הביטוח הפניקס. בתחילת ישיבת ההוכחות, התובע הוסיף והגיש תדפיסי בנק המציגים העברות כספים מאת הנתבעת לתובע (בחודשים 11/14, 1/14, 3/14, 1/15, 3/15) וכן צילום המחאה של אלוק, מיום 15.10.14 על סך 10,000 ₪ - כל אלה סומנו ת/1.
דיון והכרעה
שכרו של התובע
6. כפי שפורט לעיל, לטענת התובע, בכל תקופת עבודתו הוא השתכר 10,000 ₪ נטו, שהם 12,880 ₪ ברוטו, בעוד שלגרסת הנתבעים, שכר היסוד של התובע הוא כמוצג בתלושי השכר, והוא נע בין 4,500 ₪ ל- 5,574 ₪ ( סעיף 18 לסיכומי הנתבעת).
7. ככלל, נטל ההוכחה בנושא גובה השכר הוא על התובע, הטוען לשכר שונה מזה המצוין בתלושי השכר. עם זאת, בהעדר מתן הודעה לעובד על תנאי העסקתו כאמור, מועבר הנטל אל כתפי המעסיק להוכיח את גובה השכר השנוי במחלוקת. לעניין זה ר' הוראת סעיף 5א' לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד):
"בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971."
8. הראיות מצד התובע היו עדותו בעל פה שנתמכה בעדות חבריו לעבודה וכן דפי חשבון בנק מהן עולה כי במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת כמעט מדי חודש בוצעה הפקדה בסך 10,000 ₪ לחשבונו, בין במזומן ובין בהמחאות. עוד יש לציין, כי אין בדפי החשבון שהוצגו הכנסות נוספות, ודאי שלא בסכומים נטו המצויינים בתלושי השכר שהנתבעת הנפיקה לתובע. לכך יש להוסיף שבעוד שבתדפיסי חשבון הבנק לא ניתן לדעת מה מקור הפקדת הסכומים (במיוחד כשמדובר בהפקדות במזומן), הרי שמת/1 ברור שהנתבעת או מי מטעמה (אלוק) הם שהעבירו לתובע מדי חודש סכום של 10,000 ₪ (נטו).
9. הנתבעת הסתמכה על הנתונים שבתלושי השכר של התובע וטענה כי התובע קיבל את התלושים במהלך עבודתו ועל כן אין זה סביר שקיבל סכומים משמעותית מאלה שנקובים בשכרו, מבלי שמחה על כך. לעניין זה יש לציין כי בניגוד לטענת התובע, מעיון בתלושי השכר עולה כי חלקם הודפס במהלך העבודה ואין מדובר בתלושים שהודפסו בדיעבד (לעניין זה נדרש גם בהמשך).
10. כאמור, התובע הציג תדפיסי חשבון בנק, החל משנת 2012 ועד לשנת 2015 (נספח ב' לתצהירו ות/1), מהם עולה שהיו מספר העברות בנקאיות שנעשו על ידי הנתבעת או אחר מטעמה בסך 10,000 ₪ בחודש.
דכך למשל, בתאריך 11.11.14 בוצעה העברה בנקאית לתובע בסך 10,000 ₪, מחברה בשם "טל שפע ניהול בע"מ", שהיא בבעלותו של קלס (עמ' 40 לפרוטוקול, שורה 35). כאשר קלס התבקש להסביר מדוע חברה אחרת בבעלותו שילמה לתובע את הסכום הנ"ל, השיב תשובה כללית שאין בה לסתור את טענות התובע כי מדובר בתשלום שכר. ר' בעמוד 41 לפרוטוקול, שורות 2 - 5:
"ביצענו העברה לעובד, אם אתה שואל את הנסיבות שביצעתי את העברה, אני לא זוכר את הנסיבות שביצעתי את ההעברה, סביר להניח אבל שאם אבנר היה אומר שיש עובד שצריך כסף או שיש הפרש שלא שולם או משהו לא נעשה, היה מיד מועבר לו כסף."
בנוסף, בתאריך 15.10.14 ניתנה לתובע המחאה בסך 10,000 ₪, מאת מנהלו הישיר. על פי תדפיס חשבון הבנק, בתאריך 17.10.14 ההמחאה הוחזרה לתובע וביום 22.10.14 התובע הפקיד בחשבונו 10,000 ₪ במזומן.
מחקירתו הנגדית של אלוק עולה כי מדובר בתשלום שכר לתובע. כך למשל, טען שאם המחאה שלו הועברה אל התובע, לצורך עניין זה הוא מזוהה עם החברה (עמוד 28, שורות 33 -34). כאשר נשאל מדוע ניתנה המחאה אישית שלו, השיב שיקבל את הסכום מהחברה (עמוד 29, שורות 36 – 27), אך לא היה בכך הסבר מדוע הועבר לו סכום זה מהחברה.
מעבר למתואר, קיימות גם העברות בסכום של 10,000 ₪ שבוצעו על ידי החברה עצמה (בתאריכים 12.01.14, 18.1.15 ו – 12.3.15). במקרים אחרים, השכר שולם בשני חלקים שסכומם 10,000 ש"ח. כך למשל, בחודש מרץ 2014 (הפקדה מיום 12.3.14 ומיום 18.3.14).
11. לגבי מועדי ההפקדות, אלוק אישר בעדותו ששכר העובדים לא שולם במועדו (עמוד 29 לפרוטוקול, שורות 33 -34) - "כן היו לה בעיות תזרים. לא תמיד השכר שולם, לפעמים הוא שולם הרבה לפני הזמן, ולפעמים אחרי הזמן, התאזן איפשהו".
12. הנה כי כן, אף מבלי להתייחס לעדות התובע וחבריו לעבודה, שהן עדויות בעל פה, הוצגו ראיות לגבי תשלום חודשי של 10,000 ₪ לתובע מדי חודש.
13. בתשובה לטענה לפיה קיימים חודשים בהם ההפקדות נמוכות מ – 10,000 ₪, יש לציין כי מדובר בחודשים ספורים במהלך תקופת עבודה של למעלה משלוש שנים. בנוסף, מהראיות עולה כי שכרו של התובע שולם גם במזומן. כך עלה גם מעדויות הנתבעת, ר' בעדותו של אלוק, בעמוד 30 שורה 30 עד עמוד 31 שורה 5:
"ש: אדוני, כיצד שילמת לכל העובדים שלך שכר?
ת: לעובדים שלי?
ש: כן.
ת: מזומן, צ'קים, העברות, תמיד הם קיבלו.
ש: למה לא בצורה מסודרת, בהעברה בנקאית לבנק? או בצקים מדיח חודש בחודשו של החברה?
ת: אז אני יכול להגיד לך שככל שהמצב במשק היה גרוע, ולא קיבלנו, יכולנו, בגלל שלא קיבלנו כספים, להגיד, "תשמעו, חברים, קשה לנו, לכו הביתה תמצאו מקום עבודה אחר." אבל אנחנו נלחמנו. גם על העובדים וגם על עצמנו. אז אם היה קשיי תזרים, אז פעם במזומן מה שאנחנו, עד שקיבלנו, פעם אפילו ניכינו בשוק האפור כדי לשלם שכר לעובדים, אז קיבלנו גם במזומן. וגם חלק אני יכול להגיד לך שחלק מהמקרים והרבה מהם, העובדים ביקשו מזומן. מה לעשות?"
14. הסברו של התובע, לפיו לא תמיד הפקיד את כל סכום המזומן שקיבל, אלא עשה בחלקו שימוש להוצאות שוטפות למחייתו, הוא הסבר הגיוני ומקובל עלינו (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 31 -33).
15. הנתבעת טענה שהעברת הסכומים לחשבון הבנק של התובע נעשתה לבקשתו ובמטרה לרמות את הבנק לשם קבלת משכנתא, בכך שיוצג בדפי החשבון שכר גבוה מזה ששולם לתובע בפועל.
איננו מקבלים טענה זו, מאחר שעל פי ניסיון החיים, בנק למשכנתאות מבקש לעיין גם בתלושי שכר. בעניינו של התובע, מהראיות עולה כי קיים פער משמעותי בין הנתונים שבתלושי השכר ובין ההכנסות בפועל, בחשבון הבנק שלו. שנית, אם אכן היה מדובר בהפקדות ספורות לצורכי קבלת משכנתא, הדעת נותנת שהדבר היה מבוצע במשך מספר חודשים שלאחריהם הנתבעת היתה חוזרת לשלם לתובע את השכר האמיתי לשיטתה. ברם על פי דפי חשבון הבנק עולה שלאורך רוב תקופת העבודה, הכנסות התובע עמדו על כ – 10,000 ₪. לכך יש להוסיף שלמעט הפקדה ביום 24.7.12, על סך 4,000 ₪ והפקדה נוספת בסך 6,000 ₪ ביום 14.6.12, בכל שאר החודשים, ההכנסות אינן יורדות מ – 8,000 ₪. כאמור, אין כל שורת הכנסה בחשבון הבנק של התובע בסכומים דומים לסכומים הנקובים בתלושי השכר שהנתבעת הנפיקה.
לכך יש להוסיף שגם לא הוכחה הטענה כאילו מדובר בסכומים שנמסרו לתובע כהלוואה (ולא כשכר).
16. זאת ובנוסף - אלוק ציין בחקירתו הנגדית שמר הלל טלקר, רואה החשבון של החברה, הוא זה שטיפל בכל נושא השכר, תלושי השכר וההפרשות (עמוד 34 לפרוטוקול שורות 27 -37). לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע רוה"ח לא זומן להעיד (ר' בעדות קלס בעמוד 41, שורה 22 – "אם היה צורך, היינו מביאים אותו"). מחדל דיוני זה פועל לחובת הנתבעת, שכן יכלה להוכיח באמצעות הגורם מטעמה שעסק בתשלום השכר והנפקת התלושים לתובע, את גובה שכרו של התובע לשיטתה וכן את הפער בין ראיות התובע ובין השכר המצויין בתלושי השכר.
17. הראיות היחידות שהנתבעת נסמכת עליהן להוכחת גרסתה בנושא שכרו של התובע הן תלושי השכר שהנפיקה וטופס 106.
לשאלה אם ישנן אסמכתאות לכך ששולם לתובע סך של 4,500 ₪, כמצוין בתלושים, השיב אלוק (עמוד 32, שורות 19 -20), "שההסכם שכר הזה, מה שדווח לחברת הביטוח, הייתה לנו שריפה, והכל הלך. אני אנסה לשחזר, אבל אין לנו, אני בדקתי ואין לנו את זה...".
על פי ההלכה הפסוקה, תלושי שכר מהווים ראיה לכאורה באשר לנכונות תוכנם. עם זאת, לא בהכרח יהוו גם ראייה לכך שהתשלומים המפורטים בהם שולמו בפועל לעובד (ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גולן (יואב ברמץ) - נגריית שירן בע"מ, 18.3.13).
לאור כל המפורט לעיל לגבי הראיות שהוצגו, מקום בו אין חולק שהשכר שולם גם במזומן, כאשר אין כל ראיה מצד הנתבעת לגבי הסכומים שהועברו לתובע במזומן (למשל כרטסת הנהלת חשבונות או רישום אחר של החברה), וכאשר התובע הציג מטעמו ראיות משכנעות לקבלת סכומים העולים משמעותית על אלה שמצויינים בתלושי השכר, לא ניתן להסתפק רק בטענה לפיה התלושים משקפים את התשלום בפועל.
18. לסיכום האמור לעיל, בשקילת גרסת התובע וראיותיו כנגד גרסת הנתבעת וראיותיה, מתקבל גרסת התובע לפיה סוכם עמו על שכר חודשי נטו בסך 10,000 ₪ וזהו גם הסכום שקיבל בפועל במהלך תקופת עבודתו.
19. בשלב זה יש לבחון את השאלה על יסוד איזה שכר יש לחשב את הזכויות הנתבעות. זאת לאור פסיקת בית הדין הארצי לפיה הכלל הוא שאין לפסוק לעובדים סכומים בערכי נטו. ר' בע"ע (ארצי) 3393-02-17 גב - ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ, 24.06.2018:
"דרך המלך בנקיבת שכר עבודה היא בסכום 'ברוטו', אך הצדדים רשאים לקבוע כי העובד יקבל לידיו תשלום 'נטו'; אשר לדרך מימוש הסכם בערכי נטו בערכאות שיפוטיות, היינו האם התביעה יכולה להיות מוגשת בערכי נטו או שמא נדרש להגישה בערכי ברוטו. נקודת המוצא היא כי פיצוי ממוני ראוי שייפסק בערכי ברוטו. למצער בתובענות בהן גובה השכר החודשי גבוה ולכן יש משמעות מעשית משמעותית לנטל המס, ככלל אין מקום להושיט סעד שיפוטי בערכי נטו."