20. לטענת התובע, המבוססת על מחשבון מרשתת של "חילן" (נספח ג' לכתב התביעה), יש לחשב את זכויותיו הסוציאליות לפי שכר ברוטו בסף 12,880 ₪.
חישוב זה בוצע לפי הנחה עובדתית שהתובע הוא רווק וללא ילדים, בעוד שמהעדויות עולה שהוא נשוי ובמהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת נולד לו ילד.
הנתבעת לא הציגה כל חישוב מטעמה, אלא חזרה בסיכומיה על הטענה לפיה יש לחשב את שכרו של התובע בהתאם לתלושי השכר.
בנסיבות אלה ולאור הנפסק בעניין גב שהובא לעיל, מתקבלת גרסת התובע לפיה שכרו ברוטו עמד על 12,880 ₪.
הודעה בכתב על תנאי עבודה
21. לטענת התובע, לא נמסרה לו הודעה בדבר תנאי עבודתו ועל כן נתבע פיצוי בסך 1,000 ₪, בהתאם לחוק הודעה לעובד.
22. נושא ההודעה בכתב על תנאי עבודה כלל לא נזכר בתצהירי הנתבעת, למעט טענה כללית לגבי שרפה במשרדי החברה. בסיכומי הנתבעים (סעיף 99) הם חזרו על הטענה לפיה נבצר מהם להמציא מסמכים שיתמכו בטענותיהם, עקב שריפה, אך לעניין זה לא הוצגה כל ראיה (הודעה למשטרה, אישור שירותי הכבאות, תביעת ביטוח וכדומה). גם לא הוצגו הודעות דומות שניתנו לעובדים אחרים, ובכך יכלו להעיד על האופן שבו החברה התנהלה בשגרה.
משלא הוצגה הודעה כנדרש על פי חוק ובשים לב לחסר הראייתי בראיות הנתבעת (לא נטען שנמסרה הודעה), יש לקבל את התביעה ברכיב זה.
23. בהתאם לסעיף 5 לחוק הודעה לעובד, לבית הדין האזורי לעבודה סמכות לפסוק פיצויים בגין הפרת הוראות חוק זה, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין.
לאור המחלוקת לגבי שכרו של התובע וההסכמות בשאלה אם השכר הוא נטו או ברוטו ואם הוא כולל את חלק העובד לפנסיה או שהמעסיק אמור לשאת גם בחלק זה, ברי שמדובר במסמך מהותי בסכסוך שבין הצדדים וזאת מעבר לעובדה שמדובר בהפרת הוראות החוק. אם הנתבעת הייתה נוהגת כדין, הצגת ההודעה על תנאי העבודה היתה מייתרת את המחלוקות בנושא שכרו של התובע.
בנסיבות אלה ומאחר שהתובע העמיד את התביעה ברכיב זה על הצד הנמוך, התביעה ברכיב זה מתקבלת.
תלושי שכר – פיצויים לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958
24. לטענת התובע, הוא לא קיבל את תלושי השכר, אלא רק לאחר סיום עבודתו ולאחר שבא כוחו פנה אל הנתבעת קודם להגשת התביעה. אשר על כן, נתבעו פיצויים בסך 200,000 ₪ בגין אי מסירת כל תלוש שכר במועדו.
25. לטענת הנתבעת, התובע קיבל את תלושי השכר והיה מודע לאמור בהם, שכן הוא שהמציא את התלושים בכתב התביעה ועל פי התאריך שבו הודפסו, הם הונפקו בזמן אמת (סעיף 91 לסיכומי הנתבעים).
26. מעיון בתלושי השכר עולה, שבעניין זה הצדק עם הנתבעת וכל מהתלושים אכן הונפקו במהלך תקופת עבודתו של התובע. על כן נדחית גרסת התובע לפיה רק בעקבות פניית ב"כ קיבל את התלושים.
27. בסיכומי התובע נטען שיש לפסוק לזכותו את הפיצויים שנתבעו מאחר שמדובר בתלושים פיקטיביים (עניין זה נזכר גם בכתב התביעה, אך בהקשר של הטענה שלא נמסרו כלל תלושים, על מנת להנפיק תלושים פיקטיביים בדיעבד).
מכל מקום, לאור הקביעות שלעיל, לגבי שכרו של התובע, הרי שהשכר שמצויין בתלושי השכר של התובע אינו משקף את השכר ששולם לו בפועל.
לעניין זה יפים הדברים שנפסקו על ידי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 28228-03-15 לוקס – זיסמן (31.10.2016):
"דינו של תלוש שכר הנוקב בשכר שאין לו קשר לשכר המשולם בפועל, שונה מדינו של תלוש שכר שנתוניו הכלליים (כגון פרטי הצדדים, מספר ימי העבודה במקום העבודה וכיוצא באלה פרטים כלליים) אינם מדויקים. לתלושי השכר שקיבלה המערערת לא היה כל ערך, משהם לא שיקפו את השתכרותה או את הבסיס לחישוב שכרהּ. כוונת תיקון 24 לחוק הגנת השכר, שבמסגרתו הוספה התוספת, היתה לדקדק בפירוט זכויותיו של העובד, מעבר לפירוט המקובל טרם התיקון. בענייננו, כלל לא פורטו הזכויות המהותיות ולמערערת נגרם נזק של ממש במימוש זכויותיה מאת המוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלה, הדרישה לפיצוי משמעותי – בדין יסודה."
28. מאחר שהנסיבות שהוכחו בעניינו של התובע דומות לנסיבות שעניין לוקס, התביעה ברכיב זה מתקבלת בהתאם לנפסק שם. היינו, על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, בסך 40,000 ₪.
נסיבות סיום עבודתו של התובע
29. לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו שלא כדין. לגרסתו, הוא תפקד באופן משביע רצון והנתבעת פיטרה אותו במפתיע, מבלי שנערך לו שימוע ומבלי שנמסרה לו סיבת הפיטורים.
על יסוד טיעון עובדתי זה נתבעו פיצויי פיטורים והלנתם, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויים בגין אי עריכת שימוע.
30. גרסת הנתבעת לגבי נסיבות הפסקת עבודתו של התובע לא היתה עקבית. בכתב ההגנה לא הוכחשה טענת התובע שפוטר ללא עריכת שימוע (סעיף 2 לכתב ההגנה). במקום אחר טענה זו הוכחשה (סעיף 14 לכתב ההגנה), ונטען ש"נערכה שיחת שימוע לעובדים שבו פורטו הסיבות לפיטורים ולא היה כל תדהמה או הפתעה".
אלוק העיד בתצהירו שלפי זכרונו התובע כלל לא פוטר, אלא מצא מקום עבודה אצל קבלן אחר, ואף עזב את מקום עבודתו במהלך יום העבודה וגרם לנזקים כלכליים לנתבעת (סעיף 21 לתצהיר). עוד נטען שלא היה צורך בקיום שימוע, מאחר שהתובע וחבריו (שהעידו מטעמו) עזבו באופן יזום באמצע יום עבודה. בסעיף 22 לתצהירו, נטען שקוימה שיחת הבהרה עם העובדים אשר רצו להתפטר, הם כונסו לשיחת צוות בה אלוק הסכים להתפטרותם לאלתר (סעיף 22 לתצהיר הנתבעים).
מעדותו של אלוק בבית הדין השתמע כי העובדים לא הגיעו בשלושה השבועות האחרונים לעבודתם (עמוד 36 לפרוטוקול שורה 5).
בסיכומי הנתבעת (סעיף 47), נטען שהעובדים כלל לא הגיעו לעבודה ועשו "שביתה איטלקית" (סעיף 47 לתצהיר הנתבעים).
31. נקודת המוצא לבחינת טענות הצדדים היא העובדה שהנתבעת מסרה בידי התובע מכתב הפסקת עבודה, שמקריאתו ניתן להסיק שהתובע פוטר. להלן לשון המכתב:
"הנדון: הודעה על סיום עבודתך בחב' סגיב טכנולוגיות מיגון אש
א.נ.,
הרינו להודיעך על סיום עבודתך בחברתנו החל מתאריך 15/06/2015.
ראה במכתב זה כהודעה מוקדמת.
אנו מודים לך על תרומתך ומאחלים לך הצלחה בהמשך הדרך."
לפי הפסיקה, כאשר נמסר בידי העובד מכתב פיטורים, המכתב מהווה ראיה לכאורה לכך שהעובד פוטר מעבודתו. עוד נקבע, לגבי תוכנו של מכתב פיטורים, שהחזקה לגבי נכונות תוכנו ניתנת לסתירה. על כן על מעסיק הטוען אחרת, להוכיח את טענתו (ע"ע 65/99 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ - תורג'מן, עבודה ארצי, 22.10.2000).
על יסוד נקודת מוצא זו יש לשוב ולבחון את גרסאות הצדדים וראיותיהם.
32. כאמור, גרסת הנתבעת לגבי נסיבות הפסקת עבודתו של התובע היתה מבולבלת ולא עקבית.
נוסח המכתב שנמסר לתובע, מלמד על פיטורים ולא על התפטרות, מאחר שנזכרת בו הודעה מוקדמת.
33. בכל הנוגע להתפטרות בצוותא חדא עם חברים לעבודה, עדי התובע לא נחקרו בעניין זה. עניין זה שוקל לחובת הנתבעת.
34. הנתבעת הוסיפה וטענה שיש ללמוד על התפטרות התובע מכך שהחל לעבוד במקום עבודה אחר סמוך לעזיבתו. טענות אלה אינן מתיישבת עם הגרסה לפיה המכתב שנמסר לתובע נועד לעזור לו לממש זכויות בשירות התעסוקה (סעיף 23 לתצהיר אלוק). כלומר, שהצדדים סברו שהתובע עומד למצות את זכותו לדמי אבטלה ואינו עומד להתחיל לעבוד במקום אחר בקרוב.
35. אשר לטענה לפיה התובע הודה בחקירתו הנגדית שהתפטר, יש להשיב שלא כך התרשמנו מהדברים במהלך ישיבת ההוכחות (עמוד 16 לפרוטוקול).
נבהיר שבעמוד 16 לפרוטוקול התובע אמר ""באותו הזמן אני התפטרתי מהחברה". ב"כ התובע מיהר לתקן את המתורגמנית, בעוד שהתובע המשיך וטען כי - "יצאתי, עזבתי את החברה".
איננו סבורים שמדובר בהודאת התובע שהתפטר, מאחר שמיד לאחר תרגום הדברים, המתורגמנית טענה שייתכן שתרגום המשפט "עזבתי את החברה" היה שגוי (שם שורה 23).
36. לסיכום האמור לעיל – גרסת הנתבעת לא היתה עקבית. בידי התובע נמסר מכתב שנוסחו כשל מכתב פיטורים. אין ראיות לגרסאות השונות שהנתבעת הציגה. חלק מהגרסה ניתן היה לאמת עם עדי התובע, אך הדבר לא נעשה.
בנסיבות אלה, ולאור לשונו הברורה של מכתב הפיטורים, נקבע כי התובע פוטר.
אשר על כן יש לקבל את התביעות לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.
37. לגבי נסיבות הפיטורים, התובע הסתפק בתצהיר בגרסה לקונית ביותר – "עבדתי במסירות ובנאמנות ... וכרעם באמצע יום בהיר קיבלתי ביום 1.6.2015 מכתב הודעה על סיום העסקה אצל הנתבעת." (סעיף 13 לתצהירו). התובע לא פירט מי מסר לו את המכתב, כיצד הגיב, מה עשה לאחר מכן ובאילו נסיבות התבקש לעזוב (אם מיד או בסוף יום העבודה וכדומה).
בנסיבות אלה, כאשר מצד אחד הוכח שהתובע פוטר ולא התפטר, וגם לא הוכח שפיטורי התובע נעשו כדין, אך גם לא הוכחה החומרה שבפיטורי התובע לאלתר או הנזק שנגרם לו (שהרי סמוך לאחר מכן החל לעבוד במקום אחר), אנו סבורים שיש לפסוק לתובע פיצויים ברכיב זה על הצד הנמוך.
ברכיב זה נתבעו פיצויים בגובה 3 משכורות. לאור פסיקת בית הדין הארצי לעבודה לפיה "יש לקבוע את שיעור הפיצוי בסכום גלובלי, על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה, ולא כמכפלה של המשכורות" (ע"ע (ארצי) 44784-07-16 המכללה האקדמית אשקלון ע"ר - ד"ר ביג'אוי, 10.4.19, ור' גם הנפסק בע"ע (ארצי) 5997-06-18 אוויה תקשורת ישראל בע"צ – קופפרמן, 17.4.19), נפסק בזה כי הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 6,000 ₪.
38. פיצויי פיטורים – ברכיב זה נתבעו 39,910 ₪. על פי חישובנו, התובע זכאי לסכום מעט גבוה יותר (42,833 ₪), אך מאחר שעל פי הפסיקה, אין לפסוק לתובע יותר מכפי תביעתו, נסתפק בקבלת התביעה ברכיב זה.
לאור המחלוקת בין הצדדים לגבי השכר הקובע, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים יופחתו להפרשי ריבית והצמדה בלבד.
39. תמורת הודעה מוקדמת – מאחר שהתובע פוטר לאחר שעבד למעלה משלוש שנים, ועבד תמורת משכורת חודשית, הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בת חודש ימים. בהתאם למכתב הפיטורים, התובע פוטר לאלתר. לא הוצגו ראיות לתשלום תמורת הודעה מוקדמת. לפיכך התביעה ברכיב זה מתקבלת ועל הנתבעת לשלם לתובע תמורת הודעה מוקדמת בסך 12,880 ₪.
פדיון חופשה
40. לטענת התובע, הוא עבד אצל הנתבעת חמישה ימים בשבוע, לא ניצל את ימי החופשה לאורך כל תקופת עבודתו, ואף אם ישנה אינדיקציה לתשלום דמי חופשה בתלוש השכר, מדובר ברכיב פיקטיבי.
ברכיב זה נתבע פדיון 30 ימי חופשה, בסכום כולל של 17,550 ₪.
41. במסגרת חקירתו הנגדית, התובע אישר שהנתבעת הוציאה אותו לחופשה "פעם אחת הם לקחו אותנו לאילת, וזהו" (עמוד 15 שורה 37). כמו כן התובע אישר שיצא לשלושה ימי חופשה בעקבות לידת ילדו (עמוד 18 שורה 9).
42. הנתבעת טענה שהעובדים פדו את חופשתם מדי שנה (סעיף 61 לסיכומי הנתבעים) והודתה ביתרת חובה ברכיב זה, בסך 2,229 ₪ עבור עשרה ימי חופשה (סעיף 69 לסיכומי הנתבעת).
43. מהמתואר לעיל עולה כי בין הצדדים מחלוקת לגבי חישוב שווי יום חופשה, אך זו נפתרה עם הקביעה ששכרו החודשי של התובע עמד על 12,880 ₪. מחלוקת שניה היא בשאלה מה מספר ימי החופשה שנצברו לזכות התובע – 30 או 10 ימים.
44. על פי ההלכה הפסוקה, "הימנעות המעביד מהצגת פנקס חופשה מעביר אליו את הנטל להוכחת יתרת החופשה לעובד" (דב"ע לא/ 3-22 ציק ליפוט – קסטנר, פד"ע ג' 215,219 (1972)).
גם בהעדר פנקס חופשות, בידי המעביד קיימת אפשרות להוכיח בדרך אחרת את מתן החופשה החוקית לעובד. תלושי השכר הוכרו כהודאת בעל דין מטעם המעסיק, בנושא ניצול וצבירת החופשה, מקום בו המעסיק לא הציג פנקס חופשה כדין וניתן להציג ראיות לסתור את הרשום בהם (ע"ע (ארצי) 42463-09-11 שהוזכר לעיל וכן הפסיקה המוזכרת שם: עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי, 25.11.2008; דב"ע מז/146 – 3 חוג'ירת – שלום גל, פד"ע כ 19 (1988)).
עם זאת, בעניינו של התובע, תלושי השכר אינם יכולים לסייע, לאור הקביעות לגבי תוכנם.
45. לפי גרסת הנתבעת (סעיף 70 בסיכומיה), התובע עבד ששה ימים בשבוע. לפי גרסה זו, בגין כל שנת עבודה התובע צבר 12 ימי חופשה (ימי עבודה ולא ימים קלנדריים). כלומר, במשך 3.25 שנות עבודתו, התובע יכול היה לצבור 39 ימי חופשה.
מסכום זה יש להפחית שלושה ימי חופשה. בנוסף, היה מקום להתחשב בכך שהתובע גם אישר שיצא לעתים לחופשה.
לפי נתונים אלה, התובע זכאי לפדיון חופשה של כ – 30 ימים. מאחר שגם התובע תבע פדיון של 30 ימי חופשה, ובהתחשב בכך שגם לגבי משכורתו של התובע, התקבלה גרסתו, הרי שיש לקבל את התביעה ברכיב זה, בסכום שנתבע.
היינו, התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 17,550 ₪.
46. פדיון הבראה – הנתבעת הודתה בחבותה ברכיב זה (סעיף 74 לסיכומים) ולכן התביעה ברכיב זה מתקבלת.
דמי גמולים לפנסיה
47. לטענת התובע, עם תחילת עבודתו הוסכם שהחברה תפריש על חשבונה את חלק העובד וחלק המעסיק בתגמולים (10% סך הכל) וכן תבצע הפקדה לפיצויים בסך 8.33%. התובע הצביע על כך שהסכומים המפורטים בתלושי השכר תואמים את האחוזים שציין.
48. גרסת הנתבעת היא שכל ההפרשות בוצעו בפועל בהתאם למפורט בתלושי השכר. מסיכומי הנתבעת עולה כי המחלוקת שבין הצדדים היא רק לגבי גובה שכרו של התובע.
49. כפי שכבר הובהר לעיל, הוכח שתוכנם של תלושי השכר אינו משקף את הסכומים ששולמו לתובע בפועל. אשר על כן, משהתקבלה הטענה לפיה שכרו של התובע היה גבוה מזה שמצויין בתלושים, ממילא יש לקבל את התביעה ברכיב זה.
50. בנוסף, אין כל ראיה שתסתור את דו"ח חברת הביטוח "הפניקס" שהתובע הציג (נספח ו' לתצהירו, שהונפק ביום 10.9.15, לאחר פיטורי התובע), לפיה הועברו דמי גמולים רק במשך 12 חודשים, מתקופת עבודה של 40 חודשים. כלומר, גם בהיבט זה (מספר ההפקדות), קיים חוב דמי גמולים.
51. לאור המסמך מחברת הביטוח, נדחות טענות הנתבעים כאילו לתובע שולמו כל התשלומים וכי אם היה חוב, הוא הוסדר בתביעה שחברת הביטוח הגישה כנגד החברה (עמוד 34 לפרוטוקול שורות 27 -37).
בנוסף ובתשובה לטענות כי לא ניתן להציג מסמכים מהחברה בשל השריפה, יש לציין כי מדובר במסמכים שיכול להיות להם עותק גם במשרדי רו"ח שטיפל בענייניה של החברה או סוכן ביטוח שעסק בנושא. הנתבעת לא העידה גורמים אלה וגם אין ראיה שניסתה לאתר אצלם מסמכים רלוונטיים להוכחת טענותיה.
52. לאור כל האמור לעיל, התביעה ברכיב זה מתקבלת.