חלף הודעה מוקדמת
238. חגית עתרה ברכיב זה לסך של 95,998 ₪, משהיא זכאית להודעה מוקדמת בת 3 חודשים וזיפקום שילמה על בסיס חודש אחד בלבד, ללא תוספת עמלות, ויש לחשב זכאותה על בסיס ממוצע עמלות+שכר בסיס וסה"כ לפי 37,666 ₪ לחודש.
239. לטענת זיפקום, לאור ההפרות של הסכם העבודה והפרת האמון כלפי החברה, חגית אינה זכאית לתשלום כלשהו כהודעה מוקדמת. עם זאת, ולפנים משורת הדין, שולם לחגית חלף הודעה מוקדמת עבור חודש אחד.
240. כאמור, דחינו את טענת זיפקום לעניין הפרת חובת האמון של חגית כלפיה.
241. בסעיף 13.1 להסכם העבודה גרסה 2 נקבע כי:
"...במקרה של פיטורין יהיה הזכאי ל- 3 חודשי הסתגלות בנוסף לשלושת חודשי ההודעה (לשכר הבסיס בלבד)".
242. משלא הוכחה עילה לשלילת ההודעה המוקדמת, על זיפקום לפעול בהתאם להסכם העבודה גרסה 2.
243. מששולם לחגית בגין חודש אחד של הודעה מוקדמת, על זיפקום לשלם לחגית את היתרה.
244. משקבענו לעיל כי שכרה הקובע לפ"פ הוא 17,000 ₪, כך הוא אף להודעה מוקדמת כמוסכם. לפיכך, זיפקום תשלם לחגית סך של 34,000 ₪, בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.08.16 ועד התשלום המלא בפועל.
חודשי הסתגלות
245. חגית עתרה ברכיב זה לסך של 51,000 ₪, בהתאם לסעיף 13.1 להסכם העבודה, משהיא זכאית בפיטורים ל- 3 חודשי הסתגלות על בסיס שכר בסיס בלבד.
246. לטענת זיפקום, הזכות לתשלום בגין חודשי הסתגלות בוטלה בהסכם השינויים (נספחים 2ו -3 לתצהיר אסף).
247. משקיבלנו את טענת זיפקום לעניין הסכם השינויים החל על הצדדים מיום 01.04.16, נדחית התביעה ברכיב זה.
פגיעה בפרטיות
248. חגית עתרה ברכיב זה לסך של 100,000 ₪, שכן מיד לאחר הפיטורים, נכנסה זיפקום לתיבת הדוא"ל שלה במקום עבודתה ושלחה לכל תפוצת אנשי הקשר שלה (של חגית) הודעה בדבר סיום עבודתה בזיפקום.
מדובר בעשרות רבות של אנשים, ביניהם לא רק לקוחות עסקיים, אלא גם אנשי קשר פרטיים של חגית, כגון חברים, מכרים ובני משפחה.
בין היתר, נודע לילדיה של חגית, באמצעות זיפקום, על הפסקת עבודתה של אמם, לראשונה מאת זיפקום ולא ע"י אמם. הדבר גרם לפגיעה ביחסים המשפחתיים ועורר מחלוקות מיותרות, על בסיס אמון ודאגה. מדובר בחווייה טראומטית שחוותה, שכן כל מכריה, חבריה ובני משפחתה ואף מעסיקיה הקודמים, ידעו בבת אחת על כך שאינה מועסקת והיא מובטלת. באותו היום נאלצה להתמודד עם מבול של שיחות טלפון, לענות על שאלות ולהתמודד עם מעשי זיפקום במרחב האישי שלה.
זיפקום לא קיבלה רשות לפרסם ברבים מידע כה אינטימי ואישי אודותיה ותוך ניצול לרעה של כניסה ללא הרשאה לתיבת הדוא"ל שלה הנושאת את שמה.
249. לטענת זיפקום, לא נעשתה כל פגיעה בפרטיותה של חגית. לאחר סיום עבודתה, ועל מנת שלא יווצר "חלל" בשל עזיבתה של עובדת, אשר עלול לגרום לאיבוד לקוחות – שלח אסף מתיבת הדוא"ל שלו, לכל מי שתיבת הדוא"ל של העבודה של חגית שלחה הודעות, על מנת לעדכן כי חגית איננה עובדת בחברה יותר.
מדובר בצעד טבעי, אחראי וסביר ואף מתבקש בנסיבות העניין, אשר נועד להבהיר ללקוחות את המצב החדש, כדי שתהיה להם כתובת לפנות אליה בכל שאלה ו/או טענה. כמו כן, ההודעה לקונית ביותר ואינה מפרטת את הנסיבות, או מי יזם את המהלך.
אסף הצהיר כי מעולם לא ישב ועבר על אנשי הקשר של חגית, אלא שלח הודעת דוא"ל לכל מי שתיבת הדוא"ל של העבודה של חגית שלחה אליו הודעות בעבר.
כן הצהיר כי הוא יודע שהיתה לחגית תיבת דוא"ל אישית, בה השתמשה לצרכים אישיים וגם לצרכי עבודה וייתכן שהשתמשה בכתובת הפרטית לענייני עבודה, אולי ליצור "דלת אחורית" כלשהי או להעלים מידע זה או אחר מעיני זיפקום.
ההודעה הקצרה והעניינית ששלח אסף, כדי לוודא שאף לקוח עסקי לא "ילך לאיבוד" בעקבות עזיבתה, נעשתה מהתיבה העסקית של זיפקום.
250. זהו נוסח ההודעה ששלח אסף ביום 18.07.16:
"חגית חסקלוביץ סיימה את עבודתה בחברת זיפקום
לפניות בנושא רישוי או הכלל יש לפנות אלי ואשמח לסייע בכל נושא או לרני הפנר...
בברכה
אסף שדה". (טעות במקור).
251. בפסיקה נעשתה אבחנה בין תיבת דוא"ל אשר מעמיד המעסיק לרשות העובד, לצרכי עבודה בלבד ואסורה לשימושו האישי של העובד, לתיבת דוא"ל "מעורבת", אותן מקצה המעסיק לצרכיו האישיים של העובד והן לצרכי עבודה [ראו לעניין זה פס"ד איסקוב].
כמו כן, בכפוף לעקרון השקיפות ולמסירת הודעת מדיניות כנדרש, רשאי המעסיק לקיים פעולות ניטור ומעקב אחר נתוני התקשורת וחדירה לנתוני תוכן בתיבה המקצועית, לרבות תכתובת האי-מייל המקצועית שבה. עם זאת, המעסיק אינו רשאי להיכנס לנתוני תוכן של תכתובת אישית, אלא אם כן מתקיימים תנאים חריגים המצדיקים חדירה לנתוני התוכן, לאור עקרונות הלגיטימיות, המידתיות והדין החל. כן נקבע כי בהתקיים התנאים המצטברים הללו, על המעסיק לקבל את הסכמתו המפורשת של העובד מדעת ומרצון חופשי למדיניות כללית בדבר חדירה לתיבה האישית או המעורבת [ראו פס"ד איסקוב].
252. בענייננו, לא הוצגה מדיניות שימוש בתיבת דוא"ל, ואף לא נטען וממילא לא הוכח, כי זיפקום קיבלה אישור מפורש מחגית לחדירה לתיבת הדוא"ל.
יחד עם זאת, לא הוכח כי נעשתה חדירה לתיבת הדוא"ל, באופן כזה שהמעסיק ראה "התכתבויות" של חגית, בפן האישי או בפן העסקי.
253. כל שהוכח בפנינו הוא כי אסף שלח הודעה ל"רשימת התפוצה" של חגית, כי היא סיימה עבודתה ויש לפנות אליו.
254. במסגרת השיקולים בנדון יש לשקול את העובדה שהפגיעה בפרטיות, אם וככל שארעה, לא נעשתה באופן מכוון וזדוני לאיתור "חומר" על חגית. ככל שאכן הופרה פרטיותה של חגית, מדובר בהפרה מידתית בנסיבות.
255. יצויין כי דוא"ל העבודה משמש לענייני עבודה. שוכנענו במקרה הנ"ל כי אכן אסף רצה ליידע את הלקוחות, כי מיום פיטוריה של חגית עליהם לפנות אליו.
256. לא ראינו בתוכן ההודעה פגיעה ממשית. אומנם הדוא"ל נשלח בחוסר תשומת לב, (ככל הנראה:) לכלל אנשי הקשר של חגית, לנמענים שלא היה להם קשר לעבודה, אך היה מדובר בדוא"ל העבודה ולא בדוא"ל פרטי, מחד ומאידך, דווקא עובדה זו מלמדת על כך שלא היתה חדירה לפרטיותה (שאחרת – חזקה שלא היתה נשלחת ההודעה לבני משפחתה, מכריה וכו').
257. משלא שוכנענו ולא הוכח כי זיפקום שגתה כאמור, מחד ומאידך, כי נגרם בכך נזק (ו"מבול" טלפונים – אין בו כאמור; ואגב, טענות חגית בנדון לא ממש הוכחו). בנסיבות, לאחר ששקלנו כל האמור – לא מצאנו לחייב את זיפקום בעילת "פגיעה בפרטיות" – על כן נדחית התביעה ברכיב זה.