אוסיף ואומר כי גם אם כל הטענות הללו נכונות (ואיני קובעת כך), לא היה בכך כדי לשנות כהוא זה מהחלטתי.
78. על סף הסיום אין לי אלא להצטרף לתחושותיה של חן, שהשיבה לשאלת בימ"ש כיצד הגיבה למקרא כתב התביעה, ראו עמ' 161 שו' 18-24: "אני חושבת שאין לזה בסיס, והיה לי מאוד עצוב לראות שזה מגיע לכזה מקום. ואם יורשה לי, גברתי, רק משפט אחד. אני חושבת שההתנהלות פה היא לא יודעת אם אני צריכה אפילו להגיד, נראה לי שאת רואה את זה בעצמך, אבל זה הגיע למקומות מאוד ירודים ואני חושבת שמבחינתי המקום הירוד המשמעותי היה לפני יומיים, כשנודע לי שמר כהן ובא כוחו פנו לגרוש שלי וניסו בכל דרך אפשרית למצוא לכלוך או פרטים לא מחמיאים עלי כדי לבוא וכנראה להשתמש בהם היום. זה נראה לי סימפטום של כל מה שמתחולל פה וזה עצוב נורא שזה מגיע למקום כזה". ובהמשך, בעמ' 162 שו' 6-16: "אז אני חושבת שההיבט הכספי פה מכוער והוא הלך למקום מיותר, נמוך ולא נכון", מילים כדורבנות.
79. לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה שהוגשה כנגד הנתבעים 1-2 במלואה. התובע ישלם לנתבעים אלו הוצאות משפט בסך של 150,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.
הנני מחייבת את הנתבעות 3-12 לשלם לתובע סך של 108,568 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.2012 ועד התשלום המלא בפועל וזאת תוך 30 יום מהיום. מאחר ובעת פסיקת הוצאות משפט רשאי בית המשפט להתחשב בדרך ניהול ההליך וכמובן בתוצאה, ראו תקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, איני עושה צו להוצאות לטובת התובע. כל צד ישא בשכר טרחת עדיו ובהוצאות התמלול.
המזכירות תשגר פסק דין זה לידיעת הצדדים ובאי כוחם ותסגור את התיק.
ניתן היום ד' באלול תשע"ט, 04 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן
חנה פלינר