27. לאור כל זאת, אני סבור כי אין עוד מקום להכחיש את המוחש. מדובר בהסדר אשר בוודאי ולכל הפחות עלול לפגוע בתחרות, וטענותיה של דלק בעניין זה נדחות. כך גם קבעו רוב ואולי כל המותבים שדנו בסוגיית תחנות הנכים, ראו בין היתר: עניין בסט, פס' 116, 121; עניין שר, פס' 12; עניין עובד, פס' 14; ת"א (מחוזי ירושלים) 1000/95 פז חברת נפט בע"מ נ' דוד עמוס, פס' 28-30 תשס"ב(1) 337 (2002) (להלן: עניין עמוס). וכן ראו עמדת היועמ"ש 2008, פס' 119-124.
28. משקבעתי כי תניית הבלעדיות הינה הסדר כובל לפי ס' 2(א) לחוק ההגבלים, אדרש לטענות דלק בדבר תחולתן של הוראות הפטור הקבועות בס' 3 לחוק.
29. ס' 3(1): הסדר שכל כבילותיו נקבעו על פי דין. דלק טענה כי ההסכמים בינה לבין כסלו חוסים תחת הפטור האמור, שכן הם נקבעו עפ"י דין ולכל הפחות הם בכלל דוקטרינת "מעשה מדינה" המוכרת במשפט האמריקאי. טענה זו מבוססת בעיקר על המלצות דו"ח צ'חנובר ועל הטענה כי המנהל היה מעורב בניסוח ההסכמים.
דין הטענה להידחות. החוק קובע מפורשות כי רק הסדר שכל כבילותיו נקבעו עפ"י דין חוסה תחת הפטור. פרשנות המונח "עפ"י דין" ידועה ומקובלת והיא הוגדרה במשפטנו בס' 3 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981; שילוב הגדרות המונחים: "דין", "חיקוק", "חוק" ו"תקנה" הקבועים באותו סעיף מעלה כי בנוגע לענייננו דין הוא חוק או תקנה בת פועל תחיקתי.
דו"ח צ'חנובר כמו גם מעורבות ניסוחית כזו או אחרת של מינהל מקרקעי ישראל אינם עולים כמובן כדי חוק או תקנה ומשכך אין תחולה בענייננו לפטור זה. דוקטרינת "מעשה מדינה" הנוהגת במשפט האמריקאי כבודה במקומה מונח, אך היא לא אומצה כלשונה לתוככי המשפט הישראלי אשר תחם את הפטור בגין מעורבות המדינה בקביעת הסדרים כובלים למקרים בהם ההסדר נקבע עפ"י דין. ראו עוד: פס"ד בסט, פס' 123-125; פס"ד עמוס, פס' 32-33; פס"ד שר, פס' 28; עמדת היועמ"ש 2008, פס' 155-177.
30. פטור נוסף לו טוענת דלק, מושתת על "רגלי" ס' 3(2) המקנה פטור ל:
הסדר שכל כבילותיו נוגעות לזכות השימוש באחד הנכסים הבאים:
...סימן מסחרי... ובלבד שנתקיימו שניים אלה –
א. ההסדר הוא בין בעל נכס כאמור ובין מקבל זכות השימוש בו;
ב. אם נכס כאמור טעון רישום על פי דין – שהוא נרשם;
גם דין טענה זו להידחות כפי שנדחתה בכל פסקי הדין שעסקו בסוגיית תחנות הנכים, וחבל ומיותר שחברות הדלק שבות ומעלות אותו כסעיף פטור החל בעניינן. בקצרה ייאמר כי הכבילות בענייננו אינן נוגעות לזכות השימוש בסימן המסחר של דלק, אלא להסכם בדבר בלעדיות רכישת מוצרי דלק מן הנתבעת. איני מוצא כל אפשרות לפרש את החוזה ככזה שתכליתו הגנה על סימן המסחר של דלק. אני סבור כי תכליתו של הפטור להעניק הגנה לבעל סימן מסחר רשום על קניינו הרוחני, ולא להתיר כריתת הסכמים בלתי חוקיים לאספקה בלעדית, באצטלה של הגנה על סימן מסחר.