31. פטור נוסף לו טוענת דלק "נשען" על הוראת ס' 3(3) הקובע פטור במקרה בו ההסדר הינו: הסדר, בין מי שמקנה זכות במקרקעין לבין מי שרוכש את הזכות, שכל כבילותיו נוגעות לסוג הנכסים או השירותים בהם יעסוק רוכש הזכות באותם מקרקעין.
שני תנאים לתחולתו של פטור זה, ושניהם נתונים במחלוקת בענייננו:
התנאי הראשון עניינו בזהות הצדדים להסדר - "הסדר בין מי שמקנה זכות במקרקעין לבין מי שרוכש את הזכות".
התנאי השני נוגע לתוכנו של ההסדר וקובע כי הסדר "שכל כבילותיו נוגעות לסוג הנכסים או השירותים בהם יעסוק רוכש הזכות באותם מקרקעין" יזכה בפטור.
כמו התובע והנתבעת בענייננו, גם בתי המשפט שדנו בסוגיית תחנות הנכים, נחלקו בשאלת תחולתם של שני תנאי הסעיף בעניינן של תחנות הנכים.
היו מותבים שקיבלו את טענת הפטור הזו (ראו לדוגמה: ת"א (מחוזי ירושלים) 1642/97 פז חברת נפט בע"מ נ' גד שרלין 41-43 (פורסם בנבו, 30.12.2001); ת"א (מחוזי חיפה) 10821/97 פז חברת נפט בע"מ נ' אליהו ממן, פס' 35-37 (פורסם בנבו, 02.09.2002)) והיו שדחו אותה (ראו לדוגמה: פס"ד בסט, פס' 138; פס"ד עמוס, פס' 35-36) ופסק דיני בעניין שר, פס' 30-33. וכן ראו עמדת היועמ"ש 2008, פס' 178-194).
דעתי בעניין זה הובאה בעניין שר. אני סבור כי אין צורך להכריע בפרשנות המונחים "מקנה הזכות" ו"רוכש הזכות" הקבועים בסעיף, ואף אין צורך להכריע בשאלת המעמד הקנייני של דלק מחד וכסלו מאידך ביחס למקרקעי התחנה, שכן לדידי, התנאי השני הקבוע בסעיף גוזר את גורלה של טענת הפטור מכוח ס' 3(3) לדחייה.
לשון החוק ברורה. "הסדר שכל כבילותיו נוגעות לסוג הנכסים או השירותים בהם יעסוק רוכש הזכות" חוסה תחת הפטור.
אני סבור כי זהותו של ספק השירותים, אינה נוגעת בשום אופן לסוג הנכסים או השירותים. סוג שירותים לחוד וזהות הגורם שמספק אותם לחוד. הסעיף מתיר למקנה הזכות להגביל את רוכש הזכות בעניין סוג הנכסים שבהם יעסוק הרוכש על מקרקעיו של מקנה הזכות, אך אין הוא מתיר לו להגביל את רוכש הזכות בדבר זהות הספקים עימם יעבוד באותו סוג מוצרים או שירותים בהם הוא עוסק. אני סבור כי אילו ביקש המחוקק להתיר לבעל הזכויות בקרקע להטיל על רוכש הזכות מגבלה דרקונית שכזו אשר השפעותיה על התחרות החופשית אינן מוטלות בספק, היה מנסח את הסעיף בהתאם, ומשלא נהג כך לא ניתן לטעון לתחולת הפטור כאשר עסקינן בהגבלת זהות ספק המוצרים כפי שארחיב מיד.