32. כידוע, מלאכת הפרשנות של דבר חקיקה מתחילה בלשון החוק, והיא אף נגמרת בה, מקום שהלשון אינה סובלת יותר מפירוש אחד. כך לדוגמה בע"א 8622/07 אהוד רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פס' 34 (פורסם בנבו, 14.05.2012): "פרשנות החקיקה נפתחת בבחינתו של מרכיב הלשון. בשלב זה עלינו לחלץ ממילות החוק את שלל המשמעויות המצויות במתחם האפשרויות הלשוניות ולהסיר מדרכנו את אלה הנעדרות כל עיגון לשוני. בתום הסינון יוותרו לנו אך ורק משמעויות שהלשון יכולה לסבול... ככל שהשלב הראשון מותיר אחריו יותר מאפשרות אחת, יהא עלינו לבחור מבין החלופות הקיימות את זו שמגשימה באופן מיטבי את תכליתו של החוק".
וכך נאמר עוד בבג"ץ 6301/18 השופטת רונית פוזננסקי כץ נ' שרת המשפטים, פס' 4 לפס"ד של כב' השופט סולברג (פורסם בנבו, 27.12.2018): "למדנו ושנינו: "גבול הפרשנות הוא גבול הלשון" (ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, (פ"ד נג(2) 817, 827 (1999)). אין להלום פרשנות אשר נעדרת עיגון בלשון החוק.
לא נחרוץ אפוא לשון במלאכתנו כפרשני-החוק, ולא נסיג את גבולו של המחוקק. במסגרת שלב הפרשנות הלשוני, "יש לאתר את כל האפשרויות הפרשניות שיש להן ולוּ 'נקודת אחיזה ארכימדית' בלשון החוק" (ע"א 74/15 מנהל מיסוי מקרקעין רחובות נ' גזית גלוב ישראל (פיתוח) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 14 (14.12.2017)). אכן, זהו מבחן רחב, אך אין להרחיבו עד בלי די".
33. אני סבור כי יפים הדברים לענייננו. לשון החוק ברורה ואיני רואה צורך לפנות לתכלית דבר החקיקה, אף כי אני סבור שגם פנייה אל התכלית לא הייתה משנה את התוצאה. החוק פוטר הסדר הנוגע לסוג הנכסים או השירותים ולא כזה הנוגע לזהות ספק אותם שירותים או נכסים. לאור האמור, איני מוצא מקום לקבל את טענת דלק כי תניית הבלעדיות האוסרת על כסלו להתקשר בהסכם אספקה לקבלת מוצרי דלק מחברה מתחרה, נוגעת לסוג הנכסים או השירותים שכסלו מקבל.
34. בשולי הדברים אציין, כי אני ער לניסיון "המלאכותי" של דלק להציג את מוצריה כשונים באופן מהותי ממוצרי חברות מתחרות (ראו ס' 61 לסיכומי דלק) ובכך לטעון, כי מדובר בכבילה ביחס לסוג המוצרים, אך דינה של טענה זו להידחות מכל וכל.
ראשית, תניית הבלעדיות עוצבה כך שהיא לא מגבילה את כסלו, ביחס לסוג המוצרים אלא ביחס לזהות הספק, ולכן אף אם קיים שוני בין מוצרים מסוימים של דלק לבין מוצרי חברות מתחרות, שוני זה אינו עומד בליבת תניית הבלעדיות ואינו מכריע את השאלה הפרשנית לטובת דלק. לאמור, תכליתה של תניית הבלעדיות אינה נוגעת להגבלת סוג הנכסים או השירותים בהם יעסוק כסלו, אלא לזהות הספק.
שנית וחשוב מכך, גם אם ביחס למוצרים מסוימים כגון חנויות הנוחות וכדומה קיים שוני מהותי, בין מוצרי דלק למוצרי חברות מתחרות (ולא כך) הרי שלא מדובר בהסדר שכל כבילותיו נוגעות לסוג הנכסים בהם יעסוק רוכש הזכות, שכן, עיקר עניינה של כבילת הבלעדיות נוגעת לאספקת מוצרי הדלק עצמם אשר בעניינם אי אפשר שייטען כי קיים שוני מהותי בין מוצרי חברות הדלק השונות.