--- סוף עמוד 17 ---
78. לאור התכלית האמורה נקבע, כי שעה שנמצא ששולמו לעובד דמי חופשה ללא ניצול ימי חופשה בפועל, מחויב המעסיק בפדיון חופשה שנתית מלא כדין עם סיום יחסי העבודה, ללא קיזוז הסכומים ששולמו לעובד בתקופת העבודה.
79. בענייננו, הסבירה המשיבה כי לאור הקושי לעקוב אחר ימי החופשה של עובדים זרים בסיעוד, והיעדר שליטה יומיומית על נוכחות העובדים, משולמים להם דמי החופשה מראש, מדי חודש, בחלקם היחסי (סעיף 71 לסיכומי המשיבה). לא שוכנענו בנכונות טענה זו. כעולה מן הראיות, קיים מעקב מסודר אחר נוכחות העובדים. הטענה לפיה לא ניתן לערוך מעקב מסודר אחר ימי החופשה בפועל, ולשלם את דמי החופשה בהתאם לניצול, במועד הניצול, אינה מתיישבת עם טענה אחרת של המשיבה, לפיה הונחו העובדים לצאת לחופשה באמצע חודש, לרוב, כאשר בתחילת אותו חודש שולמה להם השלמת שעות עבודה, על מנת שלא לפגוע במכסת השעות של המטופל (עדות גב' סמקאי, עמוד 35 שורות 25 – 30). בהתאם לראיות, כך נוהגת המשיבה ככלל, למעט אירועים חריגים (עדות גב' סמקאי, עמוד 38 שורות 1- 2).
80. מכאן, כי לרוב יציאת העובדים לחופשה מתואמת מראש, וידועה למשיבה, אשר משנה במועד זה את שיטת התשלום בגין שעות העבודה. משכך, לא ברור מדוע לא ניתן להסדיר, באותו אופן, גם תשלום דמי חופשה במועד יציאת העובדים לחופשה בפועל.
81. זו אף זו, בחקירת גב' סמקאי היא הסבירה כי תלושי השכר של העובדים אינם משקפים את צבירת ימי החופשה בפועל (עמוד 72 שורות 9 – 18). אף בכך נפל פגם, שכן ברי כי אופן הרישום מקשה על העובדים לעקוב אחר זכויותיהם והתלושים אינם עומדים בדרישות חוק הגנת השכר תשי"ח – 1958.
82. על אף האמור, הצדק עם המשיבה, כי בבקשה לאישור התובענה כייצוגית טענה המבקשת שלא ניצלה את ימי החופשה שעמדו לזכותה, בעוד שבמהלך ההליך התברר כי שהתה בחופשה בפועל, אך דמי החופשה שולמו באופן קבוע, ללא תלות במועדי ניצול ימי החופשה. כמו כן, יש להבחין בין פסיקת בתי הדין לעבודה המחייבת מעסיקים בתשלום "כפול", של פדיון חופשה בסיום העבודה מעבר לסכומים ששולמו ללא ניצול ימי חופשה בפועל, לבין מצב בו ניצל העובד
--- סוף עמוד 18 ---
בפועל את ימי החופשה, אולם התשלום בגינם שולם מדי חודש, ולאו דווקא בחודש הניצול בפועל.
83. בנסיבות אלה, מאחר שאופן תשלום דמי החופשה אינו תואם את ההלכה הפסוקה, מצאנו כי למבקשת קמה עילת תביעה אישית. עם זאת, הסעד העומד בצידה אינו בהכרח סעד כספי, כפי שמבקשת המבקשת. במקרים כגון זה, ייתכן כי הסעד הראוי, לאחר בירור התובענה לגופה, יהיה במישור ההצהרתי, לאור הוראת סעיף 20(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, לפיה לבית הדין שיקול דעת רחב בשאלת הסעד הראוי: