15. מנגד, הבנק סמך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, ההתייחסות לשני החשבונות במאוחד הייתה הכרחית ונעשתה בהתאם לדין החל על הבנק, לאור הקשרים הברורים בין המערערת למערער, שהינו בעל השליטה במערערת (בהיותו בעל השליטה בפאראגון) ומנהלה בפועל. כמו כן, משבר האמון נוצר בין הבנק לבין שני המערערים ביחד ולחוד, גם בשל התנהלות המערער, אך גם בשל מצגיה השקריים של המערערת. כמו כן, המסמכים אשר דרש מהמערערים בנוגע לפעילותם היו לגיטימיים וסבירים – אסמכתאות המבוססות על בדיקה עצמאית וידיעה אישית של מוסריהן, לרבות בעלי מקצוע המייצגים "צדדים שלישיים" אשר מגיעים מהם כספים. העובדה שהמסמכים שהגישה המערערת לא עמדו בדרישות אלו הספיקה כשלעצמה להצדקת סגירת החשבונות.
16. באשר להליך הבירור, נטען כי הבנק שיקף למערערים את הנימוקים העומדים בבסיס החלטתו ונתן להם הזדמנויות רבות להשיב להם. עוד ביקש הבנק לדחות את הטענה לשיקולים זרים בהחלטתו, שכן רצונו להימנע מפיקוח מוגבר על חשבונות המערערים נבע מחוסר האמון שרחש למערערים ולא משיקולי רווח והפסד.
17. לבסוף, באשר לטענות בדבר אי רלוונטיות הדגלים האדומים, הבנק טען כי ממילא רוב הדגלים האדומים המפורטים במסמך של הרשות לאיסור הלבנת הון מפורטים גם בהנחיות הפיקוח על הבנקים, כך שאין נפקות להבחנה שניסו המערערים לערוך בין דגלים אדומים לעניין נותני שירות לבין מוסדות פיננסיים.
דיון והכרעה
18. נקודת המוצא לדיון היא סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות), הקובע כך:
2.(א) לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים:
(1) קבלת פקדון כספי במטבע ישראלי או במטבע חוץ;
(2) פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי וניהולו כל עוד מתקיימת אחת מאלה:
(א) החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח;
(ב) הלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון;
(3) מכירת שיקים בנקאיים במטבע ישראלי ובמטבע חוץ;
אולם אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח.
(ב) התניית תנאים בלתי סבירים למתן שירות דינה כדין סירוב בלתי סביר לתיתו.
(ג) הנגיד רשאי, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת ובאישור שר האוצר, לקבוע בצו שהוראות סעיף זה יחולו על שירותים נוספים.
(ד) בלי לגרוע מדרכי הוכחה אחרות בדבר הסבירות של סירוב כאמור, רשאי תאגיד בנקאי להודיע למפקח על מדיניות עסקית שקבע לענין מתן שירותים, ואם לא נתקבלה מהמפקח הודעה על התנגדותו למדיניות האמורה, ייחשב כסביר סירוב הנובע מאותה מדיניות.