10. בית המשפט דחה גם את טענות המערערים נגד ההליך שקיים הבנק בעניינם. נקבע כי מעיון בהתכתבויות המרובות בין הבנק ובין המערערים עלה כי ניתנו להם הזדמנויות רבות להתעמת ולהפריך את החשדות נגדם. נקבע כי אף אם לא הוצגו לפני המערערים כל החשדות בגינם הוחלט על סגירת חשבונותיהם, די באלה שהוצגו. באשר לנוסח הודעות סגירת החשבון, בית המשפט קבע כי אמנם חלה על הבנק חובת הנמקה בהודעה מסוג זה והוא מחויב לשקף ללקוח את הסיבות להחלטתו. עם זאת, במקרה זה הוסבר והובהר למערערים מספר פעמים מהן הסיבות לסגירת החשבונות, בכתב ובעל-פה, ועל כן בצירוף הסברים אלו להסברים הכלליים שבהודעות הסגירה עמד הבנק בחובת ההנמקה הזו.
11. במאמר מוסגר יצוין, כי ביום 6.12.2018, כ-9 חודשים לאחר מתן פסק הדין בענייננו, ניתן פסק דין על ידי אותו מותב בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 262-04-17) בהליך מקביל, בו תבעו המערערים את בנק מזרחי בשל סגירת חשבונות הבנק שלהם אצלו. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעות, וקבע כי יש לבטל את הודעות סגירת החשבונות (להלן: עניין בנק מזרחי).
תמצית טענות הצדדים
12. לטענת המערער, שגה בית המשפט עת קבע כי הבנק עמד בנטל המוטל עליו להוכחת סבירות החלטתו. ה"דגלים האדומים", עליהם ביסס הבנק החלטתו, לא מקימים חשדות נגד לקוח שכן הם אינם מבוססים דיים, אלא משליכים רק על רמת הסיכון העולה ממנו והצורך בניטור גבוה יותר של חשבון בנק. יתרה מכך, בית המשפט שגה בעת שהסתמך על "הדגלים האדומים" אשר הופיעו במסמך של הרשות לאיסור הלבנת הון, הואיל והמסמך אליו הפנה חל על "נותני שירות עסקי" ולא על מוסדות פיננסיים.
13. באשר למסמכים הנדרשים, נטען כי די היה בהצהרה של המערער שהוא דיווח על הכנסותיו בהתאם לדין ולא היה צורך באישורים נוספים. לטענת המערער הסיבה האמיתית לסגירת חשבונו הייתה עלות הפיקוח הגבוהה הצפויה לבנק ולא בשל חשש ממשי להלבנת הון. כן חזר המערער על טענותיו כי ההליך שנקט הבנק היה פסול משלא הציג בפניו את החשדות כלפיו ולא נתן לו להתעמת איתם, כי הודעת הסגירה הייתה לאקונית ועמומה כך שלא אפשרה להבין את העומד מאחוריה ולטעון נגדה וכי זהו פגם אשר לא "נרפא" דרך התכתבויות ושיחות בין הצדדים אשר קדמו לה.
14. המערערת טענה כי שגה בית המשפט בקביעתו כי דרישות הבנק למסמכים מסוימים היו סבירות, וכי נפלו פגמים בהליך שנקט הבנק לקראת סגירת חשבונה, ביניהם כי לא הציג בפניה ממצאים וחשדות שעלו בעניינה ובכך מנע ממנה את זכות הטיעון. לטענתה, אילו ההליך היה מתקיים כשורה, חששות הבנק היו מקבלים מענה. במסגרת זו המערערת ציינה את עניין בנק מזרחי, בו נקבע כי החלטתו של בנק מזרחי לסגור את חשבונה הייתה בלתי סבירה, כחיזוק לטענתה זו. בית המשפט גם שגה בכך שביסס את ההחלטה על סגירת החשבון שלה על אובדן האמון ביחסיו עם המערער, משאין זה נימוק רלוונטי לעניינה.