21. מקור נוסף לחובות המוטלות על תאגידים בנקאיים בהקשר זה הן הוראות המפקחת על הבנקים, המוצאות מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 5(ג1) לפקודת הבנקאות, 1941 (להלן: פקודת הבנקאות). לענייננו רלוונטי נוהל ניהול בנקאי תקין (מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות) (צורף כמוצג 46 לנספחים מטעם הבנק המעודכן לחודש 11/2016) (להלן: נוהל 411), אשר מחייב יצירה של מדיניות ונהלים להכרת הלקוח וזיהויו (סעיפים 6-4, 9), ומעקב שוטף אחר פעילות בחשבון הלקוח (סעיף 14). בין היתר מחייב הנוהל בנקים לנקוט בפעולות מוגברות להכרת לקוחות בסיכון גבוה (סעיף 15).
22. על הבנק חלות אפוא חובות להיכרות, מעקב ודיווח אחרי הפעילות בחשבון לקוחותיו. אך השאלה בענייננו היא, מתי התנהלות או פעילות בחשבון של לקוח לא רק תחייב בנק בדיווח, אלא אף תהווה סיבה סבירה לסירוב לפתיחת חשבון או ניהולו על פי סעיף 2(א) לחוק הבנקאות. בהקשר זה, בסעיף 24 לנוהל 411 נקבע כי:
"אי היענות של הלקוח למסור פרטים הנדרשים למילוי הוראות הצו, הוראה זו ונהלי התאגיד הבנקאי שנקבעו על פיה, וכן יסוד סביר להניח כי פעולה קשורה להלבנת הון או למימון טרור, או יישום מדיניות התאגיד הבנקאי, כאמור בסעיף 41, יחשבו כסיבה לסירוב סביר לפתיחת חשבון וניהולו ולמתן שירותים..." (ההדגשה במקור) (הוראה דומה קיימת גם בסעיף 50 לנוהל "ניהול סיכוני איסור הלבנת הון ואיסור מימון טרור").
סעיף זה מצביע על שני מצבים אשר יהוו סירוב סביר לפתיחת חשבון, בהקשר של חשד להלבנת הון. האחד, היעדר שיתוף פעולה של הלקוח עם דרישות הבנק שניתנו בהתאם להוראות החלות עליו. השני, יסוד סביר להניח כי התקיימה פעולה בחשבון הקשורה להלבנת הון או למימון טרור.
23. למותר לציין כי גם בית משפט זה, כאשר דן בעניין עמותת איעמאר באופן ראשוני בסבירות הסירוב לסגירת חשבון בנק, קבע כי "סירוב למתן שירות בנקאי בשל חשש מפעילות של מימון טרור איננו רק סביר, אלא גם מתחייב" (שם, פסקה 15).
24. עולה אפוא, כי אם הוכח, ברמה הנדרשת, שקיים יסוד סביר להניח כי נעשתה פעולה בחשבון הקשורה להלבנת הון או למימון טרור, הדבר יהווה סיבה סבירה לסירוב לפתיחת חשבון בנק וניהולו. כמו כן, אי היענות של לקוח לדרישות הבנק בבקשותיו אשר נועדו למנוע הלבנת הון או מימון טרור, כאשר אלו מתבקשות בהתאם להוראות החלות על תאגיד בנקאי, אף היא עשויה להוות בנסיבות העניין סיבה סבירה לסירוב מתן שירות בנקאי. זאת הן בשל החשיבות של פעילות הבנקים בבירור תקינות הפעילות בחשבונות, והן משום שהיעדר שיתוף פעולה מהווה "דגל אדום" כשלעצמו לפעילות בלתי תקינה.
25. על פי הפסיקה, הנטל להוכחת סבירות הסירוב מוטל על הבנק, כאשר עליו להצביע על מעשים ופעולות קונקרטיות שמבססים את קיומו של חשש ממשי להתנהלות בלתי תקינה. עם זאת, רמת ההוכחה הנדרשת מהבנק בהחלטה מסוג זה נמוכה מאשר הרמה הנדרשת במשפט האזרחי, כאשר הוא אינו נדרש לנהל "חקירה", וסוג הראיות הנדרשות ממנו לביסוס החלטתו דומה לסוג הראיות הנדרשות בהליכים מינהליים (עניין עמותת איעמאר, פסקה 14; רע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 18 (10.9.2017) (להלן: עניין הר של הצלחה וברכה). להרחבה על ראיות מינהליות ראו: בג"ץ 442/71 לנסקי נ' שר הפנים, כ"ו(2) 337, 356-358 (1972); עע"ם 9018/04 סאלם נ' משרד הפנים, פסקה 9 (12.9.2005); ברוך ברכה משפט מינהלי כרך ב', 292-287 (תשנ"ו); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א, 447-445 (2010)). בעניין זה, בכדי ללמוד אלו מצבים עשויים להניף "דגלים אדומים" להלבנת הון או מימון טרור, אשר עשויים אף להצדיק סירוב לפתיחת חשבון או להמשך ניהולו, יש לשוב לצו איסור הלבנת הון ונוהל 411 של המפקח על הבנקים.
26. לפי סעיפים 8 ו-9 לצו איסור הלבנת הון, תאגיד מחויב לדווח בין היתר על פעולות בחשבון בנק שנעשו באמצעות מזומנים בסכומים גבוהים, על העברות של סכומי כסף גדולים בין חוץ לארץ לישראל, ובכלל על "פעילות בלתי רגילה" בחשבון. בתוספת השנייה לצו מפורטות פעולות אשר יכול שיראו כ"בלתי רגילות", ובהן פעילות הנראית כחסרת היגיון עסקי או כלכלי בהתייחס לסוג החשבון, והיקף פעולות יוצא דופן בלא סיבה נראית לעין. כך גם בסעיף 14(ב) לנוהל 411 צוינו כ"פעולות חריגות" פעולות הנעדרות הגיון כלכלי או עסקי, פעולות מורכבות, פעולות בהיקפים ניכרים ובפרט הפקדות במזומן בסכומים שאינם בהתאם לפעילות הצפויה בחשבון. עוד ניתן ללמוד על אודות קריטריונים לפעילות חשודה מסעיף 15 לנוהל 411, אשר מסווג את רמת הסיכון של לקוחות לפי: סוג העסקים שלהם (למשל עסק עתיר מזומנים); מקום פעילותו של הלקוח (למשל מדינות בסיכון גבוה או היעדר זיקה לישראל); סוגי השירותים (למשל העברות אלקטרוניות של סכומי כסף גדולים); וסוגי הלקוחות (למשל אישי ציבור או מבנה בעלות מורכב).
27. מקור נוסף המלמד על "דגלים אדומים" לפעילות חשבונות בנק הוא מכתב המפקחת על הבנקים בנושא "היערכות לניהול סיכוני ציות נוכח קביעת עבירות מס כעבירות מקור" מיום 23.11.2016, שהוצא מכוח סמכות הפיקוח הכללית הקבועה בסעיף 5(א) לפקודת הבנקאות (להלן: מכתב המפקחת על הבנקים). הרקע למכתב הוא תיקון מס' 14 לחוק איסור הלבנת הון, אשר נכנס לתוקף ביום 7.10.2016, וכלל הוספת מספר עבירות מס חמורות, בהתקיים תנאים מסוימים, לרשימת העבירות המנויות בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון. בעקבות תיקון זה, כל ההוראות מתחום איסור הלבנת הון החלות על תאגידים בנקאיים הוחלו גם בקשר עם ביצוע עבירות מס על ידי לקוחותיהם, ובפרט ההוראות הנוגעות ל"הכר את הלקוח". במסגרת המכתב נמנו כאמור מספר "דגלים אדומים", ביניהם: הקמת חברה פעילה נוספת בעלת שם דומה במדינה אחרת; העברות מרובות ובסכומים מהותיים אל מדינות "offshore"; תנועות סיבוביות בהן כספים מושקעים מחדש במדינת המקור אחרי שהופקדו במדינה זרה (לעיתים קרובות "offshore"); הפעולה בחשבון בלתי אופיינית לפרופיל הלקוח כגון ניהול פעילות עסקית בחשבון שלא נפתח למטרה זו או היקף פעילות שאינו תואם את המידע שמסר הלקוח בעת פתיחת החשבון; הלקוח לא מסוגל או מסרב לגלות את מקור עושרו או הכנסותיו; הלקוח לא יכול לאשר או להציג אישור כי מקור עושרו או הכנסותיו דווחו כחוק לרשות; ועוד.
28. ויודגש, פעולות ומצבים אלו אינם בגדר רשימה סגורה של "דגלים אדומים" המעלים חשש להלבנת הון. תאגיד בנקאי יכול לשקול ולייחס חשד לעובדות ומצבים שונים אשר בנסיבות העניין, בהתאם לחקיקה ולהנחיות החלות עליו ובהתאם לניסיונו ולשכל הישר, מעוררים את חשדו לפעילות בלתי תקינה.
מהכלל אל הפרט
29. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעתם על פה, הגעתי למסקנה כי דין הערעורים להידחות. בסופו של דבר, רוב טענותיהם של המערערים מכוונות כלפי קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי. זאת כאשר הלכה היא כי אין נוהגת ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית. יתרה מזאת, בהינתן חשש סביר להלבנת הון, היקף ההתערבות של ערכאת הערעור נכון שיהיה מצומצם (עניין הר של הצלחה וברכה, פסקה 21). כפי שאפרט להלן, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, וגם לא במסקנות המשפטיות הנגזרות מהן.
30. ראשית, בצדק קשר הבנק בהחלטותיו, ובית המשפט המחוזי בפסק דינו, בין חשבון הבנק ועניינה של המערערת לבין חשבון הבנק והתנהלותו של המערער. כאמור, למערער קשרים הדוקים עם המערערת, והבחנה ביניהם אינה אפשרית ואף תיצור עיוות בהבנת המקרה. זאת במיוחד כאשר דנים בחשד לעבירות של הלבנת הון, אשר מתבצעות במקרים רבים דווקא באמצעות חשבונות שונים שנמצאים בשליטה של מקור משותף.
31. הבנק גם עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לקיומו של יסוד סביר לפעילות בלתי תקינה של המערערים, אשר מהווה סיבה סבירה להחלטה על סגירת חשבונות הבנק. החלטותיו בעניין התבססו על מגוון של ממצאים, פעולות והתנהגויות של המערערים שהופיעו לפניו באותה עת, כפי שמתואר בפירוט לעיל ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בין הבולטים שבהם: החשד הראשוני העולה ממקומות התאגדותם של החברות והלקוחות הקשורים בפעילות המערערים – מדינות המוכרות כ"מקלטי מס"; החקירה הפלילית שהתקיימה בעניינו של המערער; חוסר היענות המערערים להגשת מסמכים ואסמכתאות כפי שאלה נתבקשו על ידי הבנק; העברות כספיות שלא ברור מה ההיגיון העסקי מאחוריהן או שהתאריכים בהם התבצעו אינם מתיישבים עם ממצאים אחרים.
32. אין תמה כי ממצאים חשודים אלו, שנמנים על הדגלים האדומים שפורטו לעיל, העלו חשד לפעילות כספית אסורה ולהלבנת הון, בין אם לפי החקיקה וההוראות החלות על בנקים כפי שפורטו לעיל (חוק איסור הלבנת הון; צו איסור הלבנת הון; נוהל 411 של המפקח על הבנקים), ובין אם לפי השכל הישר והניסיון של הבנק. בנסיבות אלה ונוכח העובדה שהמערערים לא שיתפו פעולה ולא סיפקו תשובות משביעות רצון על מנת להפיג את חשדו של הבנק, סגירתם של החשבונות על ידי הבנק הייתה סבירה ביותר.
33. באשר לתקינות ההליך שניהל הבנק. מתיאור השתלשלות האירועים עולה כי למערערים ניתנו הזדמנויות רבות להפיס את דעתו של הבנק בקשר לחשדות שהועלו כנגדם. אמנם, הודעות סגירה קצרות ולאקוניות כמו אלה שנשלחו למערערים עשויות להיות בעייתיות ולהקשות על בנק להראות כי עמד בנטל הנדרש ממנו להוכחת חוסר תקינות הפעילות בחשבון וכי פעל כפי שנדרש ממנו. אך, בנסיבות העניין, לאור כך שטענותיו של הבנק כלפי המערערים הובהרו בכתב ובעל פה במספר הזדמנויות, אין לפסול את החלטות הבנק על בסיס טענה זו. גם בטענת המערערים לשיקולים זרים בהחלטת הבנק לסגור את החשבונות לא מצאתי ממש, שעה שזו לא נתמכה כלל בראיות.
34. ובשול שולי הדברים אציין כי לא מצאתי רלוונטיות כלשהי בכך שבעניין בנק מזרחי בית המשפט המחוזי מצא כי יש מקום לבטל את הודעות סגירת החשבונות באותו בנק. כדי שההליך ההוא ישפיע על תוצאות הליך זה, יש להוכיח כי מדובר באותן נסיבות, ובאותה מסכת ראייתית – אם הן לא זהות לחלוטין, אז לכל הפחות דומות ביותר. אדרבה, העובדה שמדובר באותו מותב שדן בשני ההליכים ובכל זאת מצא מקום להבחין ביניהם, יכולה להצביע שהייתה קיימת סיבה עניינית לעשות כן. מכל מקום, דבר לא הוכח בעניין זה לפנינו.
על כן, אם תישמע דעתי, הערעורים יידחו, וכל אחד מהמערערים יישאו בהוצאות הבנק בסך של 25,000 ש"ח.
ש ו פ ט
השופט נ' הנדל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט נ' סולברג:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ.
ניתן היום, ג' בתשרי התש"פ (2.10.2019).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט