עוד נטען כי הנתבעות עמדו בזמנים כפי שהתחייבו בהסכם. עם זאת, מועד המסירה נדחה בשל נסיבות שלא קשורות ותלויות בנתבעות, אלא בשל הוראות רשויות שמחייבות את הצדדים על פי ההסכם ואף ובעיקר בשל התנהגות התובעים עצמם שאף הסכימו לדחיית מועד המסירה.
30. על פי הפסיקה, היה על הנתבעות לשכנע בימ"ש כי האיחור מוצדק.
מכיוון שלגבי חלק מהטענות על בימ"ש להיעזר במומחה ללוחות זמנים בבנייה, בימ"ש, מינה מומחה מטעמו לבחינת הטענות.
טענת הנתבעות כי התובעים זכאים לפיצוי רק עד למועד שהוצע להם דיור חלופי
31. הטענה הראשונה, מבין מספר טענות, שהעלו הנתבעות להצדקת האיחור, הייתה שהם הציעו לתובעים במכתב ב"כ מיום 6.10.15 דיור חלוף, אולם התובעים סירבו להצעה זו. לכן, נטען, ככל שהתובעים זכאים לפיצוי כלשהו בגין האיחור במסירת הדירה הרי שהם זכאים לפיצוי עד לאותו מועד, דהיינו, 36 ימי איחור.
התובעים הפנו בסיכומי התשובה לטענתם בכתב התשובה לפיה הדירה שהוצעה "לא עמדה בסטנדרט שנקבע בהסכם, כדוגמת דירה במלון מנדרין, ולא הייתה רלוונטית בשלב ההוא, שכן הייתה משאירה את התובעים ללא קורת גג לאחר שלושה חודשים".
32. גב' פורת עומתה בחקירתה עם הקושי בהצעת דיור חלוף לשלושה חודשים בשלב בו מועד קבלת טופס 4 לבנין, אינו נראה באופק ולהן תשובותיה בעמ' 47 שורה 19:
"נכון. ואז מה אתם, מה בעצם אתם ציפיתם? שהם יעברו לדיור חלופי ל-3 חודשים, עד ינואר 15' ואז יחזרו לדירה הקודמת שלהם?
ת: לא, אנחנו ציפינו לתת להם דיור חלופי. זה מה שהיינו צריכים לתת להם.
ש: אתם הייתם צריכים לתת לפי ההסכם דיור חלופי של 3 חודשים נכון? למה,
ת: תראה, תראה, היות והם לא, היות והם לא לקחו את הדיור החלופי, אני מניחה, אני מניחה, זה רק הנחות. כי היום אנחנו יכולים רק להניח על סיטואציות שלא קרו, שאם הם היו עוברים לדיור חלופי ומאיזה שהיא סיבה לא היה אישור אכלוס עד המועד 3 חודשים אז זה היה מתמשך עד השלב שהיה אישור אכלוס, זה ההיגיון אומר.
ש: לא, לא, אתם הסכמתם על סעיף מסוים. סעיף מסוים בהסכם, והסעיף הזה קובע במפורש, 3 חודשים שאתם מעמידים להם דיור חלופי ואחרי זה הם זכאים לכל הסעדים שמגיעים להם לפי דין. זאת אומרת שאת לא יכולה לחייב אותם להמשיך להישאר עוד חודשים על חודשים יותר מחצי שנה, בתוך איזה דירת 3 חדרים מצומקת.
כב' הש' הדר: מה את אומרת על האמירה שלו?
העדה, גב' פורת: אני אומרת שקודם כל 3 חודשים היה בחוזה, וזה מנגנון שהיינו אמורים לתת להם, והצענו להם, והם לא לקחו, לא הרימו את הכפפה. זה אחד. וככל שאחרי 3 חודשים לא היה באיזה שהיא סיבה הפרויקט לא היה מסתיים, היינו מדברים איתם. אתם רוצים להישאר ב-3 חודשים? אפשר לדבר, הרי, אבל הם מראש לא, לא שיתפו אתנו פעולה.
עו"ד באומל: אז לא, מה שאני רוצה להגיד לך זה שהסעיף הזה נקבע כי כשהם רכשו את הדירה, המצב של הבנייה כבר היה מאוד מתקדם. ואף אחד לא חשב באותו זמן, שגם אחרי אותם 3 חודשים ייקח עוד חצי שנה למסור את הדירה. ואז מה הייתה הכוונה? אם היה להם הרי דירה באותו זמן. אם הם מוכרים את הדירה שלהם למישהו אחר, ונשארים בלי בית, אז הם עוברים לדיור חלופי ל-3 חודשים. ואז הם מקבלים את הדירה שלהם. זכור לך משהו כזה?
העדה, גב' פורת: אני, תראה, היה מנגנון, המנגנון אמר,
ש: אני, אני, רגע, רגע,
כב' הש' הדר: רגע, לא, לא, היא תגיד מה שהיא רוצה.
עו"ד באומל: אנחנו צריכים להתמקד.
כב' הש' הדר: עורך דין באומל היא תגיד כרגע מה שהיא רוצה, 3 משפטים, אני מאזן.
העדה, גב' פורת: אני הסכם היה מאוד חד משמעי, לא מסרנו בזמן, אנחנו נותנים להם דיור חלופי. אנחנו הלכנו by the book, הצענו דיור חלופי. בעיקרון הם היו צריכים לקחת את הדיור החלופי, ואם אחרי 3 חודשים תיאורטית, לא נגמר פרויקט, אז מדברים. הם אומרים לנו חבר'ה, לא נגמר אנחנו נשארים עוד 3 חודשים."