פסק דין
1. מר ציון מגרפתא (להלן: "ציון" או "המבקש") ומר אברהם מגרפתא (להלן: "אברהם") הם אחים, והם מחזיקים יחד במניות בחברת שטיחי שמשון בע"מ (להלן: "החברה" וגם "שטיחי שמשון"). התובענה הנוכחית הוגשה על-ידי ציון נגד אברהם וכן נגד רעייתו של אברהם, הגב' ציונה מגרפתא (להלן: "ציונה") ונגד החברה. כפי שיפורט להלן, ציון עתר בה כי בית-המשפט יורה על ביטול העברת מניות החברה ממנו לאברהם; כי הוא יורה על ביטול פיטוריו מדירקטוריון החברה; כי ייקבע ששלילת זכויות החתימה שלו בחברה נעשתה שלא כדין; וכי יישלל תוקפה של העברת מחצית ממניותיו הרגילות של אברהם לרעייתו ציונה.
רקע עובדתי
2. החל משנת 1986 ואילך (ועד לאירועים נושא התובענה דנן) היו ציון ואברהם שני בעלי המניות היחידים בחברת שטיחי שמשון והם היו אלה שכיהנו כדירקטורים בה. הון החברה כלל שני סוגי מניות – מניות רגילות ומניות הנהלה. מלכתחילה היה אברהם הבעלים של 55% מהון המניות הרגילות, ציון היה הבעלים של 45% מהון המניות הרגילות, ומניות ההנהלה התחלקו שווה בשווה ביניהם כך שלכל אחד הוקנו 50% ממניות הנהלה בחברה.
בעבר עסקה החברה בייצור שטיחים באמצעות מפעל שהושכר לה בבית-שמש (להלן גם: "המפעל"). ביום 11.7.1988 התקשרה החברה בהסכם לרכישת המגרש עליו הוקם המפעל והמפעל עצמו (המגרש האמור יכונה להלן: "המקרקעין" או "המגרש"; העתק הסכם הרכישה של המגרש צורף כנספח 2 לתשובה). בשנת 1992 פרצה שריפה במפעל. היא כילתה את המפעל ואת הציוד שבו. משלב זה ואילך חדלה החברה מכל פעילות.
3. בשלב מסוים לאורך הדרך, ועל כך אין חולק, החל להיסדק האמון בין ציון ואברהם, והתגלעו ביניהם מחלוקות שונות – חלקן ביחס לניהול החברה וחלקן ביחס לעסקים שונים אחרים בהם מחזיקים האחים יחד, ויחד עם אחים נוספים שלהם. בין היתר התגלעו בין הצדדים גם מחלוקות באשר לחלוקת הזכויות בחנות בעיר העתיקה בירושלים (לטענתו של ציון חלק מהזכויות הרשומות בחנות על שמו של אברהם שייכות לו) וסכסוך בנוגע לירושה משפחתית.
בין ההליכים השונים המתנהלים בין ציון לאברהם הוגשה על-ידי ציון גם תובענה כספית ועתירה למינוי כונס נכסים לחברה נגד אברהם (תמ"ש 2779-07-12, העתק מכתב התביעה צורף כנספח 11 לתשובה, להלן: "התביעה בבית-המשפט לענייני משפחה"). לאחר הגשת התביעה, הגיעו ציון ואברהם להסכמות ביניהם וביום 6.8.2012 נחתם בין ציון לאברהם הסכם פשרה (להלן: "הסכם הפשרה"), המתייחס הן לסכסוך בין הצדדים ביחס לחברה והן למחלוקות אחרות שהיו בין הצדדים ושאינן רלוונטיות לענייננו. הסכם הפשרה הוגש לבית-המשפט (ה"פ (מחוזי מרכז) 63486-12-13) וקיבל ביום 27.4.2014 תוקף של פסק דין (הסכם הפשרה ופסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז המאשר אותו צורפו כנספח 1 לבקשה). בהסכם הפשרה נקבע, בין היתר, כי אחוז בעלותו של ציון במניות החברה יוכרע במסגרת הליך בוררות בין הצדדים, אך יעמוד לכל היותר על 30% ממניות החברה. אין מחלוקת כי הבוררות האמורה לא יצאה בסופו של דבר לפועל.
4. בנוסף לאמור לעיל, נחתם מכוח הסכם הפשרה הסכם שכירות בין החברה לבין חברת אביק ביולוגיות בע"מ (להלן: "הסכם השכירות", ו"אביק" בהתאמה), הסכם שמכוחו הושכרו המקרקעין שבבעלות החברה לחברת אביק (העתק הסכם השכירות צורך כנספח 14 לתשובה). בהמשך, בעקבות מחלוקות שונות, הוגשה על-ידי החברה תביעה לפינוי מושכר נגד אביק (ת.א.ח 8719-04-17, להלן גם: "התביעה לפינוי מושכר"). ציון התנגד לתביעה לפינוי מושכר, והגיש בקשה להצטרף אליה כנתבע (תגובת החברה לבקשה לצרף את ציון כנתבע נוסף בתביעה לפינוי מושכר צורפה כנספח 18 לתשובה).
5. במוקד ההליך הנוכחי עומדים מספר מהלכים שננקטו על-ידי המשיבים ושהמבקש עותר לביטולם:
העברת המניות מציון לאברהם - ביום 30.1.2017 ביצע אברהם שינוי במרשם בעלי-המניות בחברה, במסגרתו הועברו מניות מציון אליו (להלן גם: "העברת המניות"). לאחר העברת המניות, נותר ציון בעלים של 30% מהמניות בחברה - הן מניות רגילות והן מניות ההנהלה (העתק הדיווח על העברת המניות לרשם החברות צורף כנספח 3 לבקשה). לשיטתו של ציון אין להעברה זו כל תוקף, היא מבוססת על דיווח כוזב, ולכן הוא עתר במסגרת ההליך דנן להורות על ביטולה.
הפיטורים של ציון מדירקטוריון החברה - ביום 2.2.2017 שלח אברהם הודעה לחברה ובה הוא הודיע על פיטוריו של ציון מדירקטוריון החברה (המסמך צורף כנספח 5 להמרצת הפתיחה, ויכונה להלן: "הודעת הפיטורים"). הצדדים חלוקים ביניהם גם ביחס להודעת פיטורים זו ותוקפה.
העברת המניות הרגילות מאברהם לציונה - במועד שאינו ידוע במדויק אך הוא מאוחר למועד העברת המניות מציון לאברהם, הועברו מחצית מהמניות הרגילות של אברהם לציונה אשתו (העתק מרשם רשם החברות של החברה צורף כנספח 6 לבקשה). המשיבים טוענים כי ההעברה זו נעשתה מכוח הסכם חלוקת רכוש בין אברהם לציונה מיום 25.11.2007 אשר קיבל תוקף של פסק-דין (נספח 21 לתשובה, להלן גם: "הסכם חלוקת הרכוש בין אברהם לציונה").
השינוי בזכויות החתימה של החברה - ביום 20.3.2017 נקבע בישיבת דירקטוריון של החברה כי מאותו מעד ואילך תחייב חתימתו של אברהם יחד עם חותמת החברה את החברה לכל דבר ועניין (ראה נספח 9). יצוין כי באותה הישיבה הוחלט גם למנות את עוה"ד שלומי הדר להגיש את התביעה לפינוי המושכר נגד אביק. לטענתו של ציון, שינוי זכויות החתימה בחברה נעשה שלא כדין ובניגוד להסכמות הצדדים בהסכם הפשרה.
תמצית טענות הצדדים
טענות המבקש
6. ציון טען כי אברהם מנסה להשתלט על החברה בגזל ובמרמה, תוך ביצוע פעולות המנוגדות לחוק, לפסיקה ולתקנון החברה. לטענתו, כדי להשתלט על החברה גזל אברהם את מניותיו ללא כל זכות, הגיש לרשם החברות דיווח כוזב על העברת המניות ביניהם, פיטר אותו שלא כדין מדירקטוריון החברה ומינה תחתיו את בנו שלו.
ציון ציין כי החברה לא דיווחה כרוכשת על העסקה לרכישת המקרקעין ולא שילמה את חובותיה לרשויות המס. לכן המקרקעין לא נרשמו על שמה משנת 1988, והם היו רשומים עד לאחרונה על שמה של המוכרת. הוא הוסיף והפנה למחלוקות השונות שבינו ובין אברהם שבשלהן לא הועברו לרשם החברות דיווחים ולא שולמו האגרות – כאשר כתוצאה מכך נמחקה החברה ביום 11.10.1999.
ציון טען כי החל מיום 5.2.2008 השכיר אברהם את המקרקעין לצד שלישי ונטל שלא כדין את מלוא דמי השכירות לכיסו. בנוסף, ביום 29.5.2012 הודיעה רשות המיסים כי לאור חוב שנצבר בעקבות אי-דיווח על עסקת המכר היא מתעתדת לפעול ולמכור את המקרקעין לשם כיסוי החוב. לאור דברים אלה הגיש ציון את התביעה בבית-המשפט לענייני משפחה שנזכרה לעיל, בה הוא עתר בין היתר למינוי כונס לחברה.
7. לאחר הגשת התביעה בבית-המשפט לענייני משפחה, הגיעו ציון ואברהם להסכמה ביניהם שקיבלה תוקף בהסכם הפשרה. בהסכם הפשרה נקבע בין היתר כי באי-כוחם של ציון ואברהם יתמנו כבעלי תפקיד לטפל בענייני החברה. עורכי-הדין אכן החיו את החברה וחתמו בשמה על הסכם השכירות מול חברת אביק. אולם אברהם, כחלק מניסיון ההשתלטות על החברה וחרף התנגדותו של ציון, הגיש את התביעה לפינוי המושכר. תביעה זו נדחתה ביום 19.08.2010 (נ/2). בהסכם הפשרה נקבע כי המחלוקות בין הצדדים יידונו במסגרת הליך בוררות, אולם הבוררות לא יצאה לפועל. זאת עקב סירובו של הבורר לקיימה משום שאברהם הפעיל עליו לחצים בעניין פסיקתו הסופית.
8. ציון טען כי אברהם גזל את מניותיו. העברת המניות מיום 30.1.2017 בוצעה על בסיס טופס שקרי שאותו הגיש אברהם לרשם החברות. לטופס ההעברה צירף אברהם רק חלק בודד מהסכם הפשרה וזאת כדי להטעות את רשם החברות. העברת המניות נעשתה באופן המנוגד לסעיף 299 לחוק החברות, ובניגוד להוראות סעיפים 32 ו-33 לתקנון החברה. הפגמים הללו מצדיקים את ביטולה של העברת המניות.
אברהם ביסס את העברת המניות על שתי זכויות נטענות: הסכמתו של ציון כי הבורר יכריע מהו שיעור המניות שלו הוא זכאי עד לגובה של 30%, והתצהיר משנת 1993 עליו ציון חתום כביכול, בו הוא מאשר כי הוא בעל 10% ממניות החברה. ציון כופר בשתי הטענות הללו.
לגישתו, הליך הבוררות מכוח הסכם הפשרה לא יצא לפועל (שכן אברהם סיכל אותו), וממילא הסיבה היחידה שבשלה הוא הסכים להגביל את אחוז בעלותו במניות החברה הייתה על-מנת להביא לסיום את שלל המחלוקות מול אברהם וכדי לזכות בשקט נפשי. אין תוקף להסכמתו להגביל את היקף בעלותו בחברה במסגרת הליך הבוררות בהיעדר בוררות, והסכמה זו בוודאי אינה מהווה פסק-דין לגבי גובה אחזקותיו או הודאת בעל-דין.
בהתייחס לתצהיר, טען ציון כי יש להתעלם ממנו. מדובר בתצהיר מלפני למעלה מ-25 שנים, שהיכולת לאכוף אותו התיישנה והוא אינו יכול להכשיר היום רישום לא תקין של המניות. העובדה שבמשך 25 שנים לא בוצע שינוי במרשם בעלי המניות בהתאם לתצהיר, מעידה על כך שגם אברהם אינו מאמין בתוכנו. ציון הוסיף כי חתימתו הנחזית על המסמך היא מזויפת, וכי בית-המשפט יכול לקבוע זאת בהסתמך על מראה עיניו בלבד. החתימה על התצהיר שונה מחתימתו של ציון על מסמכים רבים אחרים שהוצגו בהליכים בין הצדדים. מעבר לכך, אברהם אף סירב להמציא את מקור המסמך לבא-כוחו של ציון לשם בדיקתו על-ידי מומחה, והתצהיר הוצג לראשונה על-ידי אברהם ביום 12.2.2014, אף שבין הצדדים מתנהלים הליכים במשך שנים רבות.
9. ציון הדגיש כי לאורך השנים ניהלו הוא ואברהם את החברה במשותף, כפי שהוא העיד בחקירתו. היעדר מסמכים הנוגעים לפעילות החברה בחלוף 30 שנה אינה פוגמת באמינות עדותו. אין לקבל את גרסת המשיבים לפיה חברה בשם חברת הארבעה בע"מ – חברה שבה היו שותפים אחים נוספים שלו ושל אברהם, הייתה מעורבת ברכישת החברה. אברהם לא הביא כל ראיה לגרסתו, והרישום ברשם החברות טרם העברת המניות השנויה במחלוקת סותר לחלוטין גרסה זו.
עוד נטען כי עדותו של אברהם לפיה ציון לא היה מעורב ברכישת החברה נסתרת מראיות אחרות בתיק; כי נוסח התצהיר שגוי; וכי טענתו של ציון לפיה התצהיר נחתם כדי להתחמק מתביעת הבנק נסתרת נוכח העובדה שבתצהיר שהגיש הבנק בתמיכה לבקשתו להטלת עיקולים, הוא טען כי התביעה הוגשה מכוח ערבותם של בעלי-המניות לחובות החברה ולא מכוח בעלות.
10. באשר לפיטוריו מדירקטוריון החברה טען ציון כי הודעת הפיטורים שנמסרה לחברה היא מסמך שזויף. לטענתו הודעת פיטורים לא נמסרה לו. מעבר לכך, בהתאם לתקנון החברה לאברהם לא היתה זכות לפטרו. ציון כופר בגישתו הפרשנית של אברהם להוראת סעיף 73(ג) לתקנון החברה. לשיטתו, הוראה זו עומדת בסתירה לסעיף 3 לתקנון לפיה הזכות למנות דירקטור לדירקטוריון החברה מסורה למחזיקים ב-50% ממניות ההנהלה, וכי פרט לזכות להשתתף מבלי להצביע לא תהיה למניות הרגילות כל זכות אחרת. ציון טוען כי בסתירה בין הסעיפים גובר סעיף 3 ויש לפרש את הוראות התקנון כך שהזכות למנות ולפטר דירקטורים מסורה לבעלי מניות ההנהלה (ולא לבעלי המניות הרגילות).
11. ציון הפנה לשני טעמים מרכזיים המצדיקים את הפרשנות האמורה. ראשית, סעיף 3 לתקנון הוא סעיף פרטני הכולל הוראות מיוחדות הנוגעות לחברה. לעומתו, סעיף 73 לתקנון הוא חלק מנוסח תקנון סטנדרטי שעקב טעות לא הותאם לחברה (המבקש צירף כנספחים 7 ו-8 לבקשה דוגמאות לתקנוני בעלי מניות סטנדרטיים שהורדו מאתר הבורסה לניירות-ערך). כללי הפרשנות מורים על כך שיש להעדיף הוראה ספציפית שנוסחה באופן מכוון, על-פני הוראה כללית שהשתרבבה מבלי משים. שנית, פרשנות לפיה הסמכות למנות חברי דירקטוריון נתונה לבעלי-מניות ההנהלה היא הגיונית וסבירה יותר.
עוד נטען כי יש לדחות את גרסת המשיבים לפיה מסמכי היסוד והתקנון של החברה לא שונו עם רכישת החברה. לגישתו של ציון, חומר הראיות מעיד על כך שנעשו שינויים והתאמות במסמכי היסוד של החברה. כך, מעבר לחלוקת המניות שהיו מוקצות לבעלי-המניות במועד הרכישה, הקצתה החברה מניות נוספות לציון ולאברהם. הקצאה זו סותרת את טענתו של אברהם לפיה ציון קיבל חבילת מניות רק משום שבהתאם להוראות פקודת החברות באותה עת לא יכול היה אדם יחיד להחזיק בחברה פרטית.
12. ציון הוסיף כי גם כי העברת המניות הרגילות מאברהם לאשתו ציונה נעשתה שלא כדין ובניגוד לסעיף 32 לתקנון החברה, הקובע כי העברת מניות טעונה אישור של דירקטוריון החברה. משפיטוריו של ציון מהדירקטוריון לא היו כדין, אין תוקף לכל דיון בדירקטוריון שנעשה (ככל שנעשה) ללא השתתפותו. ציון לא היה מסכים להעברת המניות לציונה, וממילא ההסכם בין אברהם לבין ציונה אינו יכול לגבור על תקנון החברה. העברת המניות משרתת את מטרותיו של אברהם בהברחת נכסים.
עוד צוין כי אברהם שינה את זהות מורשי החתימה בחברה ושלל את זכות החתימה של ציון. זאת למרות שבהתאם להסכם הפשרה, החלטה על הענקה או שלילה של זכות חתימה צריכה להתקבל פה-אחד בדירקטוריון החברה. מאחר שפיטוריו של ציון נעשו שלא כדין והם חסרי תוקף, הרי גם להחלטה אודות שלילת זכויות החתימה שלו - אין תוקף. למען הזהירות הוסיף ציון וציין כי אם בית-המשפט יקבע כי פיטוריו נעשו כדין, יהיה עליו לפעול להסרת הקיפוח ולקבוע כי ההחלטות המנויות בסעיף 30 להסכם הפשרה בין הצדדים יתקבלו פה-אחד בהסכמתו.
לבסוף טען ציון כי יש לדחות את טענת המשיבים לפיה הוא אינו שולט בהליך ומופעל על-ידי עורכי-דינו. כן יש לדחות את הטענות ביחס למצבו הבריאותי של אברהם, שכן טענות אלה אינן רלוונטיות למחלוקת בין הצדדים.
טענות המשיבים
13. המשיבים טענו כי יש לדחות את כל בקשותיו של ציון, ולקבוע כי שיעור מניותיו בחברה אינו עולה על 10% מהון מניותיה. לטענתם, התובענה דנן הוגשה על-ידי ציון כחלק משרשרת פעולות שבהן הוא נוקט במטרה להשתלט על זכויותיו של אברהם בחברה ועל נכסיה. המרצת הפתיחה מנוסחת בצורה מעורפלת, תוך שציון משמיט פרטים רבים בכוונת מכוון. המשיבים הדגישו כי כל הפעולות שביצע אברהם בוצעו לטובת החברה, מכוח התקנון ומכוח הסכמים שקיבלו תוקף של פסקי-דין בין הצדדים.
המשיבים ציינו כי אברהם הוא היום בן 78, הוא אינו בקו הבריאות, וסבל במשך השנים מבעיות רפואיות שונות. עוד הודגש כי החברה נרכשה בשנת 1986 על-ידי ציון ואברהם בשיעורים שונים. החברה נרשמה כחברה ריקה מתוכן ומפעילות, ולטענת המשיבים, הסיבה היחידה שבשלה ציון נוסף כבעל-מניות הייתה שפקודת החברות (שהיתה בתוקף במועד רכישת החברה) לא איפשרה ליחיד להחזיק בחברה פרטית. לכן היה אברהם חייב לצרף אליו אדם נוסף כבעלים.