14. המשיבים הוסיפו כי לאורך השנים היה אברהם היחיד שעסק בפעילות החברה. בכלל זה הוא ניהל את המשא-ומתן לרכישת המפעל מול בעלת המקרקעין והמפעל שהיתה מצויה בהליך פירוק, והוא אף היה זה ששילם את עיקר התמורה עבור הרכישה. חלק נוסף מהתמורה שולם על-ידי חברת הארבעה בע"מ שבה היו שותפים גם אחים נוספים של אברהם וציון. בעקבות התחשבנות שנערכה בין הצדדים ואחיהם סוכם כי שיעור אחזקותיו של ציון בחברה יהיה 10% בלבד.
אברהם הוא זה שמימן את פעילות החברה, שכר ציוד להפעלת המפעל של ייצור השטיחים ונשא בחובותיה של החברה בין היתר בעקבות השריפה שפרצה במקרקעין. בעקבות השריפה אף נוהלה חקירה, וציון - שלא היה מעורב בנעשה במפעל – לא נחקר ולא בכדי. ציון לא היה מעורב בפעילות החברה, לא היה שותף לרווחים, לא לקח חלק בניהולה ולא הציג כל ראיה המוכיחה אחרת.
המשיבים הפנו לתצהיר משנת 1993 שלטענתם הוגש על-ידי ציון במסגרת הליך משפטי אחר (התצהיר צורף כנספח 4 לתשובה). לשיטתם, מתצהיר זה עולה כי ציון הוא הבעלים של 10% ממניות החברה בלבד, וכי זהו שיעור הבעלות שבו הוא מחזיק עוד משנת 1989. עוד עולה מהתצהיר שציון לא היה פעיל בחברה, ושהמניות לא הועברו על שם אברהם במרשם בעלי המניות עקב יחסי האמון ששררו בין הצדדים. ציון לא הביא כל ראיה הסותרת את האמור בתצהיר שהוצג לו ולבאי-כוחו במספר הזדמנויות. עוד ציינו המשיבים כי גם כאשר בנק הפועלים ביקש להטיל עיקול על נכסיהם של בעלי-המניות החברה בעקבות חובותיה, טען ציון כי הוא מחזיק רק ב-10% ממניות החברה.
15. לטענת המשיבים – ה"התעוררות" של ציון ביחס לחברה קרתה כאשר אביק נכנסה לתמונה ונחתם איתה הסכם השכירות. המפעל של חברת אביק מצוי בצמוד למקרקעין שבבעלות החברה, והוא בנוי על חלקה שבבעלות חברה של מר משה גורן – אח נוסף של אברהם וציון. המשיבים הדגישו כי מי שייצג את משה גורן או את החברה שלו במגעים מול חברת אביק להשכרת המקום היה בא-כוחו של ציון, שייצג את ציון גם בסכסוך שבינו לבין אברהם לגבי חנות בעיר העתיקה בירושלים. לטענת המשיבים, בשלב זה החלה להירקם המזימה להשתלט על החברה ולהעניק את המגרש לאביק – חרף העובדה שהיא לא שילמה דמי-שכירות עבור השימוש. עוד צוין כי בהסכם הפשרה אף "שרבבו" עורכי-הדין הוראה בדבר זכאותם לשכר טרחה.
המשיבים הוסיפו וציינו כי בעקבות מחיקת החברה מרישום החלו ציון ואביק או מי מטעמם להפעיל לחצים על אברהם. לחצים אלה הובילו להסכם הפשרה שבין הצדדים. בהסכם זה נקבע כי שיעור מניותיו של ציון בחברה יוכרע בבוררות, אך כי הוא לא יעמוד על יותר מ-30% מהמניות. עוד צוין כי אברהם הסכים לשיעור מקסימלי של 30% מניות לציון כדי לייתר מחלוקות מיותרות עמו, ובידיעה שממילא הסיכוי שטענותיו של ציון יתקבלו הוא אפסי. עוד צוין כי אף שהליך הבוררות לא התקיים בסופו של דבר, לא נקבע בהסכם הפשרה כי אם לא יתקיים הליך הבוררות, ההסכם הוא בטל.
16. לטענת המשיבים, ציון מתפקד כ"בובת מריונטה" בניסיון להגן על הסכם השכירות עם אביק. הוא הפך עם הזמן לכלי שרת בידי ילדיו ובאי-כוחו המעדיפים את האינטרסים של אביק באופן המעמיק את הקרע במשפחה. המשיבים ציינו כי אביק הפרה באופן בוטה את הסכם השכירות שבינה לבין החברה, והמרצת הפתיחה דנן נולדה רק לאחר שהחברה נקטה נגדה בהליך לפינוי המושכר. עוד הודגש כי במהלך החקירות בתובענה דנן, הסתבר כי ציון אינו בקי בעובדות המקרה, כי לא הוא היה זה שיזם את ההליכים, כי הוא מופעל על ידי עורכי-דינו וחותם על מסמכים שעורך-דינו מעביר לו בעיניים עצומות.
17. בהתייחס לפיטוריו של ציון מדירקטוריון החברה נטען כי ביום 2.2.2017 הודיע אברהם לחברה על פיטוריו של ציון ובהמשך הודע לו על כך גם טלפונית. תקנון החברה קובע במפורש בסעיף 73(ג)(1) כי המחזיקים ברוב המניות רשאים לפטר כל חבר דירקטוריון ולמנות אחר תחתיו. אברהם שהוא בעל רוב המניות הרגילות, היה זכאי לכן לפטר כל חבר דירקטוריון מכל סיבה. פיטוריו של ציון מהדירקטוריון אף היו הכרחיים שכן ציון פעל שלא לטובת החברה, בין היתר מאחר שהוא פנה לבית-המשפט בהליך לפינוי מושכר כנגד אביק וביקש להצטרף אליו כנתבע נוסף. בעשותו כן, ציון פעל ממניעים זרים ובניגוד לאינטרסים של החברה.
18. עוד נטען כי דינו של התקנון הוא כדין חוזה, ויש לפרשו בהתאם לסעיף 25 לחוק החוזים. התקנון לא נכתב על-ידי אברהם, אלא הוא היה קיים כאשר הוא רכש את מניות החברה, ולא נעשה בו כל שינוי. בעת רכישת זכויותיו הסתמך אברהם על נוסח התקנון כפי שהיה קיים, והיה ברור לו כי מכוח התקנון, הוא זכאי - כבעל רוב המניות בחברה - לקבל את ההחלטות בנוגע אליה, לשלוט בה ולמנות נושאי משרה שיסייעו לו לחזקה. אברהם רכש את החברה מכספו וניהל אותה במשך השנים, ולכן פרשנות לפיה אין לו זכות לפטר דירקטורים איננה הגיונית.
עוד טענו המשיבים כי יש לדחות את טענת המבקש לפיה סעיף 3 לתקנון הוא סעיף ספציפי הגובר על סעיף 73. לטענתם, סעיף 3 לתקנון הוא הסעיף הכללי שאינו מפרט דבר, ולעומתו סעיף 73(ג) הוא הסעיף הדן באופן ספציפי בסמכות המחזיקים ברוב המניות לפטר ולמנות חברי דירקטוריון.
19. המשיבים טענו כי יש לדחות את טענותיו של ציון באשר לשיעור מניותיו בחברה. לשיטתם, העברת המניות נעשתה כדין בהתאם לסעיף 299 לחוק החברות, ועל-כל-פנים ציון מנוע ומושתק מהעלאת טענות בהקשר זה ממספר טעמים. ראשית, בהסכם הפשרה (שקיבל תוקף של פסק-דין) נקבע כי השיעור המקסימלי של מניות שהבורר היה מוסמך לפסוק לזכותו של ציון (אילו היה הליך הבוררות מתקיים), הוא 30%. שנית, ציון הצהיר בתצהיר משנת 1993 כי הוא בעלים של 10% בלבד ממניות החברה.
בהתייחס להעברת המניות הרגילות מאברהם לציונה, טענו המשיבים כי הסכם חלוקת הרכוש בין אברהם לציונה קיבל תוקף של פסק-דין, וניתן צו המורה שמחצית מזכויותיו של אברהם שייכות לציונה. לאחר שציונה נחשפה למאמצים של ציון לפגוע בזכויותיו של אברהם בחברה ומכוח הסכם חלוקת הרכוש בינה לבין אברהם, היא פנתה אל בא-כוחו של ציון והתרתה בפניו שלא יפגע בזכויותיה (העתק פנייתה של ציונה צורפה כנספח 22 לתשובה).
לבסוף ציינו המשיבים כי יש לדחות את טענותיו של ציון לקיפוח. לטענתם, המרצת הפתיחה הוגשה על-ידיו ממניעים זרים. למעשה ציון הוא בעל-מניות מיעוט הפועל כדי לפגוע בזכויותיו של אברהם תוך שהוא פוגע בטובת החברה. במסמכים שצורפו לבקשה אין כדי לגרוע מהסכמת הצדדים לענין מורשי החתימה בחשבון הבנק שייפתח על-ידי הצדדים, כפי שמפורט בסעיף 33 להסכם הפשרה.
דיון
20. בין בעלי-המניות בחברה, ציון ואברהם, קיים סכסוך ארוך שנים, שהביא להגשתם של מספר הליכים משפטיים בערכאות שונות. בהליך הנוכחי נתמקד במחלוקת הרלוונטית אליו ובה בלבד. לצורך הכרעה בו, יהיה מקום לברר מספר שאלות:
ראשית, יהיה מקום לבחון את תוקפה של העברת המניות מציון לאברהם ושינוי מרשם בעלי-המניות של החברה בעקבותיה. ככל שנפל פגם בהעברת המניות, יהיה מקום לבחון האם יש להיעתר לסעד המבוקש על-ידי ציון ולהורות על תיקון מרשם בעלי-המניות בחברה.
שנית, יהיה מקום לבחון את השאלה האם פיטוריו של ציון מדירקטוריון החברה נעשו כדין. במסגרת דיון זה יהיה מקום להידרש לפרשנות התקנון של החברה ולמחלוקת בין הצדדים בהקשר זה.
לבסוף, יהיה מקום להידרש לטענות נוספות שהעלה ציון הנובעות להעברת המניות הרגילות מאברהם לציונה ולשינוי של זכויות החתימה בחברה.
העברת המניות מציון לאברהם ושינוי מרשם בעלי-מניות
21. לפני העברת המניות נושא התובענה היה ציון היה הבעלים של 50% ממניות ההנהלה של החברה ו-45% מהמניות הרגילות של החברה, ויתר המניות היו מוחזקות בידי אברהם, וזאת בהתאם למרשם הפורמלי של בעלי המניות ברשם החברות (ר' את ס' 23 להמרצת הפתיחה, ס' 21 ,55 לתשובה להמרצת הפתיחה, ונספח 2 להמרצת הפתיחה). על כך אין מחלוקת. אין גם מחלוקת כי לרשם החברות דווח על העברה של חלק ממניותיו של ציון (20% ממניות ההנהלה ו-15% מהמניות הרגילות) לאברהם. לאחר מכן שונה המרשם כך שכיום רשום ציון כבעלים של 30% מהמניות בחברה (ור' גם נספח 3 להמרצת הפתיחה).
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתוקף ההעברה של המניות מציון לאברהם. לכן יש לבחון האם העברת המניות ושינוי המרשם נעשו כדין (כפי שטוענים המשיבים) או שמא הם נעשו שלא כדין, על בסיס דיווח כוזב לרשם החברה, ולכן יש להורות על תיקון המרשם (כפי שטוען ציון).
22. סעיף 299 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות" או "החוק") – שכותרתו "שינוי מרשם" – מורה כי:
299. חברה תשנה את רישום הבעלות במניות במרשם בעלי המניות כאמור בסעיף 130(א)(1), בכל אחד מאלה:
(1) נמסר לחברה כתב העברה של המניה בחתימתם של המעביר ושל הנעבר, ודרישות התקנון, אם נקבעו לכך, התקיימו;
(2) נמסר לחברה צו של בית משפט לתיקון המרשם;
(3) הוכח לחברה כי נתקיימו תנאים שבדין להסבתה של הזכות;
(4) התקיים תנאי אחר שעל פי התקנון די בו כדי לרשום שינוי במרשם בעלי המניות.
23. סעיף זה קובע מהן לשינוי רישום בעלי המניות בחברה. בין היתר מפנה הסעיף לתקנון החברה ולהוראות שנקבעו בו בהקשר זה. בענייננו, תקנון החברה (שצורף כנספח 4 להמרצת הפתיחה) קובע את התנאים להעברת מניות ושינוי מרשם בעלי המניות בחברה. התקנון קובע בסעיף 32 בו שהעברת מניות בחברה טעונה אישור דירקטוריון:
"32. כל העברת מניות בחברה תהיה טעונה אישור הדירקטוריון והדירקטוריון יהיה רשאי לפי שיקול דעתו ההחלטי והבלעדי, לאשר או לסרב לאשר כל העברה של מניות בחברה".
סעיף 33 לתקנון מוסיף וקובע כי:
"33. שום העברת מניות לא תירשם אלא אם נמסר לחברה שטר העברה מתאים. שטר העברת מניה בחברה ייחתם על ידי המעביר ומקבל ההעברה, והמעביר ייחשב כאילו נשאר בעל המניה עד שנרשם שמו של מקבל ההעברה בפנקס החברים בגין המניה המועברת.
שטר ההעברה של מניה יערך בצורה דלהלן או באופן דומה לה ככל האפשר, או בצורה רגילה או מקובלת שתאושר על ידי הדירקטוריון...".
תקנון החברה מתנה אם כן העברת המניות בה ושינוי המרשם בשני תנאים: ראשית אישור דירקטוריון לעצם ההעברה (סעיף 32 לתקנון); ושנית קיומו של שטר העברה מתאים, החתום הן על-ידי המעביר והן על-ידי מקבל ההעברה שייערך בהתאם לקבוע בתקנון (סעיף 33 לתקנון). האם הדרישות הללו התקיימו במקרה דנן? כפי שיפורט, אני סבורה כי התשובה לכך היא שלילית.
24. הדרישה שבסעיף 32 לתקנון – לא הוכח שהעברת המניות אושרה על-ידי דירקטוריון החברה. במועד העברת המניות השנויה במחלוקת כיהנו הן ציון והן אברהם כדירקטורים בחברה. זאת מאחר שהמועד בו הועברו חלק ממניות ציון לידי אברהם על-פי הטענה הוא מועד מוקדם למועד הפיטורים השנויים במחלוקת של ציון מדירקטוריון החברה. המסמכים שהוגשו לרשם החברות לשינוי מרשם בעלי המניות התקבלו ביום 30.1.2017 אצל הרשם (ראה נספח 20 לכתב התשובה) בעוד הודעת הפיטורים השנויה במחלוקת היא כזכור מיום 2.2.2017. לכן, ללא קשר לשאלת תוקף הפיטורים של ציון מדירקטוריון החברה (שאלה שתדון בהמשך), הרי במועד העברת המניות היו ציון ואברהם שניהם דירקטורים בחברה. לכן לצורך אישור הדירקטוריון להעברה, נדרשה הסכמה של שניהם. משכך, לא ניתן לקבוע כי דירקטוריון החברה אישר את ההעברה כל עוד ציון לא אישר אותה.
ציון טען כי לא התקיימה מעולם ישיבת דירקטוריון בה הוא השתתף ושבה התקבלה החלטה המאשרת את העברת המניות האמורה. אני סבורה כי יש לקבל טענה זו ממספר טעמים. ראשית, ציון ואברהם מסוכסכים זה עם זה כבר זמן רב, כאשר אחת מנקודות המחלוקת ביניהם נוגעת לבעלות במניות. לכן, קשה לקבל את הגרסה לפיה חרף האמור התקיים דיון בדירקטוריון החברה בו הסכים ציון להעביר חלק ממניותיו לידיו של אברהם. בכתב התשובה מטעמם, לא טענו המשיבים כי התקיים דיון בדירקטוריון שבו הוסכם על העברת המניות. בחקירתו בהקשר זה לא הייתה לאברהם גרסה ברורה. כך כשהוא נשאל האם התקיימה ישיבת דירקטוריון שאישרה את העברת המניות מציון אליו, הוא השיב כי הוא "לא זוכר" (ר' פ' 25.2.2019 עמ' 60 ש' 2-5). בהמשך חקירתו הוא טען כי אכן הייתה ישיבה שבה נכח גם בנו, וכי הוא דיבר מספר פעמים עם ציון בטלפון (ר' פ' עמ' 60, ש' 11-19). כאשר הוא נשאל ביחס להחלטה שהתקבלה באותה הישיבה, הוא השיב כי ההחלטה הייתה בעל-פה, והיא איננה כתובה (ר' עמ' 62, ש' 6-10).
25. הדרישה שבסעיף 33 לתקנון – אני סבורה כי גם הדרישה בתקנון לשטר העברה חתום כדין על-ידי ציון ועל-ידי אברהם לא התקיימה. להודעה על העברת מניות בחברה שנמסרה לרשם (נספח 20 לתשובה לבקשה) צורפו שני מסמכים: תצהיר של ציון משנת 1993 והעתק הסכם הפשרה בין הצדדים. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת תוקפם ומשמעותם של מסמכים אלה. אולם גם ללא הכרעה במחלוקת זו בשלב זה, אין ספק כי המשיבים לא טענו כי קיים שטר העברה חתום על-ידי ציון ואברהם הערוך לפי האמור בתקנון ולא צירפו שטר כזה. יוער כי העדרו של שטר חתום כדין מחזק גם את האמור לעיל ביחס להעדר ההסכמה של ציון להעברת המניות.
26. סיכומה של נקודה זו - אני סבורה כי לא התקיימו התנאים הקבועים בתקנון החברה להעברת המניות, שכן לא ניתן לקבוע כי דירקטוריון החברה בו כיהנו במועד ההעברה ציון ואברהם אישר את ההעברה, וכן מאחר שלא קיים (ואף לא נטען שקיים) שטר העברה חתום על-ידי ציון ואברהם המאשר אותה. משכך, לא התקיימו תנאי ס"ק (1) ו-(4) לסעיף 299 לחוק החברות המתנים את שינוי הרישום בכך שיתקיימו תנאי תקנון החברה.
בנוסף לא התקיימו גם תנאי ס"ק (2) או (3) לסעיף 299 לחוק. זאת שכן לא נטען ולא הוכח כי נמסר לחברה צו של בית-משפט המורה על תיקון המרשם, ולא התקיימו "תנאים שבדין" להסבתה של הזכות. בהתייחס למונח "תנאים שבדין" נפסק בעבר כי יש לפרשו כמתייחס לחוק או תקנה ולא לקיום תנאיו של הסכם (ר' בהקשר זה למשל את דבריו של השופט סולברג בה"פ (מחוזי ירושלים) 5130/06 איגור גלפנד נ' חב' אדר גלוב בע"מ (03.07.2007)(להלן: "ענין גלפנד").