ציון ציין כי החברה לא דיווחה כרוכשת על העסקה לרכישת המקרקעין ולא שילמה את חובותיה לרשויות המס. לכן המקרקעין לא נרשמו על שמה משנת 1988, והם היו רשומים עד לאחרונה על שמה של המוכרת. הוא הוסיף והפנה למחלוקות השונות שבינו ובין אברהם שבשלהן לא הועברו לרשם החברות דיווחים ולא שולמו האגרות – כאשר כתוצאה מכך נמחקה החברה ביום 11.10.1999.
ציון טען כי החל מיום 5.2.2008 השכיר אברהם את המקרקעין לצד שלישי ונטל שלא כדין את מלוא דמי השכירות לכיסו. בנוסף, ביום 29.5.2012 הודיעה רשות המיסים כי לאור חוב שנצבר בעקבות אי-דיווח על עסקת המכר היא מתעתדת לפעול ולמכור את המקרקעין לשם כיסוי החוב. לאור דברים אלה הגיש ציון את התביעה בבית-המשפט לענייני משפחה שנזכרה לעיל, בה הוא עתר בין היתר למינוי כונס לחברה.
7. לאחר הגשת התביעה בבית-המשפט לענייני משפחה, הגיעו ציון ואברהם להסכמה ביניהם שקיבלה תוקף בהסכם הפשרה. בהסכם הפשרה נקבע בין היתר כי באי-כוחם של ציון ואברהם יתמנו כבעלי תפקיד לטפל בענייני החברה. עורכי-הדין אכן החיו את החברה וחתמו בשמה על הסכם השכירות מול חברת אביק. אולם אברהם, כחלק מניסיון ההשתלטות על החברה וחרף התנגדותו של ציון, הגיש את התביעה לפינוי המושכר. תביעה זו נדחתה ביום 19.08.2010 (נ/2). בהסכם הפשרה נקבע כי המחלוקות בין הצדדים יידונו במסגרת הליך בוררות, אולם הבוררות לא יצאה לפועל. זאת עקב סירובו של הבורר לקיימה משום שאברהם הפעיל עליו לחצים בעניין פסיקתו הסופית.
8. ציון טען כי אברהם גזל את מניותיו. העברת המניות מיום 30.1.2017 בוצעה על בסיס טופס שקרי שאותו הגיש אברהם לרשם החברות. לטופס ההעברה צירף אברהם רק חלק בודד מהסכם הפשרה וזאת כדי להטעות את רשם החברות. העברת המניות נעשתה באופן המנוגד לסעיף 299 לחוק החברות, ובניגוד להוראות סעיפים 32 ו-33 לתקנון החברה. הפגמים הללו מצדיקים את ביטולה של העברת המניות.
אברהם ביסס את העברת המניות על שתי זכויות נטענות: הסכמתו של ציון כי הבורר יכריע מהו שיעור המניות שלו הוא זכאי עד לגובה של 30%, והתצהיר משנת 1993 עליו ציון חתום כביכול, בו הוא מאשר כי הוא בעל 10% ממניות החברה. ציון כופר בשתי הטענות הללו.
לגישתו, הליך הבוררות מכוח הסכם הפשרה לא יצא לפועל (שכן אברהם סיכל אותו), וממילא הסיבה היחידה שבשלה הוא הסכים להגביל את אחוז בעלותו במניות החברה הייתה על-מנת להביא לסיום את שלל המחלוקות מול אברהם וכדי לזכות בשקט נפשי. אין תוקף להסכמתו להגביל את היקף בעלותו בחברה במסגרת הליך הבוררות בהיעדר בוררות, והסכמה זו בוודאי אינה מהווה פסק-דין לגבי גובה אחזקותיו או הודאת בעל-דין.