סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע את הכללים המנחים לענין פרשנות הסכמים וחוזים. הסעיף מורה כי:
"(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
נקודת המוצא בפרשנות התקנון היא לשונו - תנאי מוקדם לכל פרשנות הוא שלשון החוזה תוכל "לשאת" אותה (ר' רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ , סה (2) 563 (2012); ע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' סמיר פארוואג'י (11.05.2014); ע"א 841/15 פנורמה הצפון חברה לבנייה בע"מ נ' פלוני (23.5.2016) ).
38. במקרה דנן, לשון התקנון אינה ברורה, לאור הסתירה הפנימית בין שתי ההוראות בו. פרשנותו של המבקש השמה דגש על סעיף 3 לתקנון ועל ההגבלה הקבועה בו ביחס לזכויות בעלי-המניות הרגילות, עומדת בבירור בסתירה ללשון סעיף 73, לפיה בעלי רוב המניות הרגילות זכאים לפטר חברי דירקטוריון ולמנות אחרים תחתם. מנגד, הפרשנות שלה טוענים המשיבים, לפיה רוב בעלי-המניות הרגילות זכאים לפטר חברי דירקטוריון בהתאם לאמור בסעיף 73 – מאיינת את הוראת ס' 3 לתקנון ומרוקנת את הסיפא שלו מתוכן.
לכן, ומאחר שלשון התקנון אינה ברורה וחד-משמעית, יש לבחון את אומד הדעת המשותף לשני הצדדים כפי שהוא עולה מנסיבות ההתקשרות בתקנון. בהקשר זה עשויה התנהגותם של הצדדים לאחר ההתקשרות ביניהם לשמש כלי-עזר פרשני כדי להתחקות אחרי אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים. התנהגות זו עשויה להעיד על אומד-דעתם של הצדדים, על האופן שבו הם הבינו את התקנון ועל האופן שבו הם סברו כי יש לפרשו (ר' ענין וולטר בעמ' 274; ברק – פרשנות החוזה, עמ' 264-265). כאשר שני הצדדים לחוזה נוהגים באופן המעיד על כך שמקובלת עליהם פרשנות מסוימת להוראות החוזה, הדבר עשוי להעיד על אומד-הדעת שלהם ביחס לפרשנותו.
39. ציון ואברהם התקשרו כזכור ביום 6.8.2012 בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין. הסכם זה התייחס בין היתר למחלוקות שהיו ביניהם ביחס לחברה, הבעלות בה והניהול שלה. במועד החתימה על הסכם הפשרה היו ציון ואברהם שניהם דירקטורים בחברה. אברהם אישר זאת בחקירתו בבית המשפט:
"עו"ד קורצוויל: במועד של ההסכם [הסכם הפשרה – ר.ר], מי היו הדירקטורים? אתה וציון, נכון?
אברהם מגרפתא: באותו מועד, כן" (פ' 25.2.2019 עמ' 75, ש' 21-22).