אכן, בהתאם לסעיף 2.2(ⅱ), כדי לפטר במהלך חצי השנה הראשונה, נדרש אישור של שני היזמים האחרים. אולם זה אינו הנושא העיקרי בסעיף – שהוא סעיף משנה במסגרת סעיף העוסק בחלופות בהן תוכל החברה לחלט את מניות היזמים.
38. עוד יצוין כי אין בטענת המבקש לפיה מניותיו לא חולטו בפועל כדי לשנות מהקביעה כי לחברה עומדת הזכות לחלט את מניותיו. מכל מקום, דווקא ממרשם בעלי המניות של החברה (נספח 10 לתגובת החברה) עולה כי המבקש אינו מחזיק עוד במניות החברה. אומנם בדו"ח רשם החברות עליו מסתמך המבקש הוא עוד רשום כבעל מניות, אלא שתוקפו של חילוט מניות כלל אינו מותנה ברישום ברשם החברות, ורישום זה הוא דקלרטיבי בלבד (ר' סעיף 40 לחוק החברות, התשנ"ט-1999; ת"א (ת"א) 30341-04-14 בנק כרמל למשכנתאות בע"מ (בנק איגוד) נ' מולדר בע"מ (13.1.2019, השופטת מ' אגמון-גונן); ה"פ (ת"א) 53926-03-15 גונתר אנרגיית רוח ירוקה בע"מ נ' טרקס אחזקות בע"מ, עמ' 28 (6.8.2015, השופטת ד' קרת-מאיר)).
39. יובהר עוד כי החברה טענה כי עמדה לה גם זכות לפטר את המבקש מחמת עילה. אינני סבורה כי יש להידרש לטענה זו כאשר אין חולק כי בפועל החברה לא פעלה בדרך זו (אף שלשיטתה הייתה לה אפשרות לעשות כן). בפועל, החברה לא ציינה מהי העילה מכוחה בוצעו הפיטורין, והיא פיטרה את המבקש בהסתמך על המנגנון המאפשר פיטורין בחצי השנה הראשונה מכל סיבה שהיא.
סוף דבר
40. לאור האמור לעיל אני מקבלת את הפרשנות לה טענו המשיבים, ולכן אני דוחה את התובענה.
המבקש יישא בהוצאות החברה ובשכר טרחת עורך-דינה בסך של 25,000 ₪.
ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ט, 26 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.
רות רונן