33. אביחי אף התחמק בעדותו ממתן תשובה ברורה לשאלות מפתח רבות [ראו הדיאלוג בעמ' 29,שורות 4-30, ובעמ' 35, שורות 11-30], סתר את תצהירו ביחס לאירוע בארה"ב מיום 18.6.16, ואזי חזר בו, תוך שהוא טוען במצח נחושה "זה בדיוק מה שאמרתי" [ראו עמ' 32, שורות 2-6], והתפתל באופן דומה גם ביחס לסעיף 40 לתצהירו [ראו עמ' 33, שורות 2-28]. לקינוח, נמנע מלהכחיש כי התדפיס שצורף כדף האחרון של נספח 5 לתצהירי הנתבעת והמתייחס לפרטי אירוע משנת 2010, עבר שינויים בשנת 2017, לאחר הגשת התביעה ולצרכיה [ראו עמ' 36, שורות 33-34].
34. גרסתו הסתמית, הרדודה, והמבטלת של רון ביחס לחתימת סעיף 10 לחוזה 2007 הראשון, אל מול הנטען בסעיף 24 לתצהירו, וכן ביחס לנסיבות חתימת הסכם 2007 השני, ולפיה המדובר בגחמות של התובע שהנתבעת הסכימה לתת להם להן ביטוי בכתב [תוך שזירת אמירות תמוהות נוספות לפיהן "וגם זה לא חתום ע"י החברה. אלא אני חתמתי אישית", ו"אין לי מושג" למה נחתם הסכם 2007 השני - ראו עמ' 41, שורות 19-25, עמ' עמ' 42, שורות 25-38], ומשל תוקף חתימת הסכמות אלה אינה עולה בערכה על ליטוף אקראי על ראשו של פעוט מפונק ולא נועדה מלכתחילה להקים התחייבות של ממש, לא הצליחה לחלוף מעל רף ראייתי מינימלי, ונפלה הרבה מתחת לרף הנדרש על מנת לבסס טענה לכריתתו של חוזה למראית עין מוחלטת בסימולציה מלאה שאין מאחוריו מהבחינה המשפטית ולא כלום, דהיינו כי הצדדים לא התכוונו בגדרו לשנות את המצב המשפטי [ראו ג' טדסקי, "חוזה למראית עין ודבר פסלותו" משפטים ח, 507 (1977), ע"א 1780-93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אולצ'יק פ"ד נ (2) (1996) ע"א 8393-99 לופטין נק' מוניקה תכשיטים בע"מ (2004)]
ודוק, הסכם 2007 השני כולל תשעה סעיפים והוראות שונות. יכול שחלקן, וראו השגות הנתבעת ביחס לתשלום של 750$, לא יושמו בפועל על ידי הצדדים, והדבר אינו זר לטבעו של חוזה היחס כמתואר לעיל, אך השקפה על הסכם שלם אותו ניסחו ועליו חתמו שני צדדים, על כלל הוראותיו, ככזה שראוי רק לצור בו על פי צלוחית, יש להשעין על אדנים של ברזל, ולא די בכותרת הסכם 2010 על מנת לציירו כהבל פה.
35. אל מול כל האמור לעיל מצאתי את גרסת התובע כעדיפה מבחינת בהירותה, עקיבותה, והלימתה את יריעת הראיות, יריעה שהתובע, בניגוד לנתבעת, פרש ברוחב יד בפני בית המשפט. גרסה זו מכילה תזה הגיונית יותר ביחס להתפתחות ההסכמית בין הצדדים, כמתואר בסעיפים 13-14 לעיל, ומציבה מסגרת אינטגרטיבית מסתברת יותר לכלל הסכמי ההופעות וההסכמות בעל-פה, המשקיפה עליהם כמכלול, כמארג הוליסטי של חוזי יחס [ראו עניין חלמיש בסעיף 42 לפסק הדין, א' ברק, פרשנות במשפט כרך ד' – פרשנות החוזה, 319-318, 321 (2001), רע"א 7208/93 מאיר וייסגלס נ' מירה וייסגלס, פ''ד מח(4) 529 (1994)]