12. כך, בהסכם 2007 השני, ועוד טרם פעלו הצדדים בהתאם להסכם הראשון, ויתר התובע על זכותו לקבלת 80% מההכנסות בגין אירועים לגביהם פנו אליו הלקוחות ישירות, וכן על זכותו ביחס לאירועים בחו"ל שלא שווקו ע"י הנתבעת, והקנה לנתבעת זכות ייצוג בלעדית, ושינוי זה אוזן על ידי שני שינויים לטובת התובע, האחד, מתן זכות ביטול של ההסכם בתום כל שנה קלנדרית, והשני, קביעת מינימום תשלום של 750$ [שהיה שווה באותו מועד ל-3,200 ₪, וכך חויב בפועל], לכל אירוע. בדומה, במסגרת הסכם 2010 ויתר התובע על תשלום מינימום תמורת אירוע חופה, והסכים להארכת ההתקשרות לעשר שנים נוספות, וזאת כנגד שותפות של 50% בהכנסות מכל ההופעות.
13. לעמדת התובע יש לפרש, והוא טען שכך אף פירשו הצדדים עצמם בזמן אמת ובשים לב להסכמות מאוחרות בעל-פה, את הביטויים "פריט יוסי אזולאי", ו"ארוע מלא", המשובצים בהסכם 2010, באופן הבא:
א. כאשר התובע הופיע באירוע חופה, או באירוע מלא המשתרע מעבר לחופה, ובהתאם להסכמה בעל-פה בין הצדדים, היה על הנתבעת לנכות מהתקבולים אשר שולמו לנתבעת על ידי הלקוח, את עלויות שאר הנגנים, זמרי הליווי, מנהל מופע ותגבורה ככל ששולמו, ואת הסכום שנשאר לחלק בין הצדדים שווה בשווה.
ב. כאשר ביצע התובע "הופעת אורח", להעשרת מופע של להקת זמרים שניהלה הנתבעת, היה על הנתבעת לתמחר ללקוח את השתתפותו של התובע כפריט נפרד, ולהעביר לתובע מחצית מהמחיר שנקבע.
ג. רק במקרה בו חלקו של התובע בגין שני הסעיפים המפורטים לעיל נפל מסך של 5,000 שולם לו סך של 5,000 ₪ כסכום מינימום שעודכן בהבנה מאוחרת בעל-פה.
14. התובע, בהתאם למפורט לעיל, סבר אפוא כי הסכם 2010 יצר מנגנון תשלום הקרוי "פריט יוסי אזולאי" אשר הצדדים מעולם לא חזרו ממנו, והוא נועד לטיפול בכל סוגי השתתפותו באירועים שמשווקת הנתבעת, בדרך של תמחור חלקו באירוע. עם זאת מימושה של הסכמה זו התפלג מכוח הסכמה בעל-פה בין מקום בו הופעת התובע הייתה אבן הראשה של האירוע, שם תומחר חלקו בדרך של ניכוי עלויות יתר המשתתפים וחלוקה ברווח, לבין השתתפותו בהופעה מוזיקלית כאורח, דהיינו כחלק מחבילת מוצרים ששיווקה הנתבעת שאינה בנויה סביב הופעתו. שם היה על הנתבעת לתמחר בנפרד את חלקו של התובע במסגרת פירוט העלויות השונות של המופע, ולהעביר לתובע מחצית מעלות זו.
במקרה בו נפל חלקו של התובע באירוע מסכום המינימום שולם לו תשלום מינימום שהועמד על סך של 5,000 ₪ בהסכמה בעל-פה.