התוצאה
69. אשר-על-כן, החלטתו של משיב 2, אשר אימץ את חוות דעתו של סגן היועצת המשפטית של משרד התחבורה, שאושרה גם על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, שלפיה על יבואני הרכב הישירים לממש את אחריות יצרן הרכב, בהתאם לסעיף 49(א) לחוק, לכל רכב מהתוצר המיובא על ידם לישראל, ככל שניתנה אחריות יצרן בגין הרכב, גם כאשר האחריות במדינת המקור הייתה אחריות טריטוריאלית באופן שהוגבלה תחולתה על ישראל, היא החלטה ההולמת את לשון החוק ותכליתו החקיקתית; ולא נפל בה כל פגם של אי-סבירות המקים עילה להתערבות שיפוטית. אמנם, אין מדובר בהחלטה אופרטיבית הנתונה לסמכותו של המנהל על-פי החוק, בדבר מתן רישיונות והתלייתם, ובעניין הטלת עיצומים כספיים; ואולם, היא נדרשה כהנחיה מקצועית במסגרת שיקול דעתו בכל הנוגע להפעלת סמכויותיו, זאת כתוצאה מפניות רבות של כל הגורמים המעורבים – היבואנים העקיפים, רוכשי הרכבים בייבוא עקיף, היבואנים הישירים ואיגוד יבואני הרכב; והיא אף הייתה חיונית ביותר כדי להנחות את כל הגורמים המעורבים – הן לצורך הגשמת התכלית של השמירה על בטיחות כלי הרכב ובטיחות הציבור, והן התכלית הכלכלית של קידום התחרות בענף הרכב והגנת הצרכן.
70. לפיכך, העתירה נדחית.
העותרות תשלמנה, יחד ולחוד, לכל אחד מהמשיבים – משרד התחבורה, משיבה 3 ומשיבה 5 – הוצאות בסך כולל של 30,000 ש"ח לכל משיבה.
מזכירות בית-המשפט תודיע לצדדים על מתן פסק-הדין ותמציא להם עותקים ממנו.
ניתן היום, ג' בתשרי תש"ף, 2 באוקטובר 2019, בהיעדר הצדדים.
יורם נועם, סגן נשיא