66. הפרשנות בה נוקט משיב 2 בעניין הוראות סעיף 49(א) לחוק גם מתיישבת עם הדרך שבה נהגו הלכה למעשה יצרני כלי הרכב והעותרות, בהליך שבו ביקשו העותרות לקבל רישיון של יבואן ישיר באמצעות הגשת כתבי התחייבות מהיצרנים, כאשר בנוסח כתבי ההתחייבות שהמציאו העותרות למשרד התחבורה התחייבו היצרנים לאפשר את מימוש האחריות לכל רכב מתוצרתם המיובא לישראל, כנדרש בכתב ההתחייבות בהתאם להוראות סעיף 41(א)(3) לחוק, מבלי להחריג את ההתחייבות ולציין כי מדובר רק בכלי רכב שאין לגביהם הגבלה טריטוריאלית בדבר אפשרות מימוש האחריות. בהקשר האחרון אעיר, בשולי הדברים ולמעלה מן הנדרש, כי טענות חלק מהעותרות, שלפיהן ההתחייבויות של היצרנים מטעמן ניתנו רק על-ידי "יצרן אזורי" (ומשכך התחייבותו הייתה רק לאזור שעליו הופקד), מעלה שאלה האם ההתחייבויות עונות לדרישות החוק, אם לאו; אך הואיל ושאלה זו חורגת מגדרי ההכרעה הנדרשת בעתירה, אמנע מלהתייחס אליה.
67. טענת העותרות שלפיה פרשנותו של משיב 2 את הוראת סעיף 49(א) לחוק, פוגעת בשוויון בין היבואנים וכן בקניינן של העותרות, אינן רלבנטיות להכרעה במחלוקת בדבר פרשנות הסעיף האמור; שכן החוק הבחין בין היבואנים השונים, אגב יצירת "אי-שוויון מובנה" בין היבואנים הישירים לבין שאר היבואנים, תוך הענקה, למי שמבקש לקבל רישיון של יבואן ישיר – הן של חובות (כמו מימוש אחריות היצרן, שעה שהיצרן מתחייב ליתן את האחריות), והן של זכויות מכוח מעמדו כיבואן ישיר והטבות כלכליות מכוח הקשר הישיר שלו עם היצרן. זאת ועוד, המחוקק לא "כפה" את מימוש האחריות, לא על היצרן שיושב מחוץ לישראל, ולא על היבואן הישיר; שכן, כאמור, נקבע בסעיף 41(א)(3) לחוק, כי על היבואן שמבקש לקבל רישיון יבואן ישיר לספק התחייבות מאת יצרן הרכב לאפשר את מימוש האחריות שנתן היצרן לכל רכב מתוצרתו המיובא לישראל, ובין אם יובא בייבוא ישיר על-ידי היבואן הישיר, בין אם יובא בייבוא מקביל. המצאת ההתחייבות האמורה על-ידי היבואן הישיר נעשית, מן הסתם, במסגרת ההסכמות החוזיות בינו לבין היצרן, כאשר היצרן מתחייב לממש אחריות שהוא כבר נתן לרכב בארץ המקור. מכל מקום, באפשרות היצרן לסרב לספק כתב-התחייבות כאמור, ובנסיבות כאלו רכביו לא ייובאו למדינת ישראל על-ידי יבואן ישיר; על כל המשתמע מכך.
68. סיכומם של דברים: לאור לשונו הברורה של החוק, ולנוכח תכליתו החקיקתית כפי שהיא נלמדת הן מלשונו והן מההיסטוריה החקיקתית, ניכר כי הוראות סעיף 49(א) מטילות חובות ברורות על היבואן הישיר למימוש אחריות היצרן בישראל, גם אם האחריות בארץ רכישת הרכב הוגבלה טריטוריאלית לאותה מדינה או למדינות נוספות שאינן ישראל. בנסיבות אלו, כפי שצוין, אין גם צורך להידרש למערכת היחסים שבין היצרן לבין היבואן הישיר, לשיקוליהם העסקיים ולהתחשבנויות שביניהם, כמו-גם למערכת היחסים שבין היבואנים המקבילים לבין הסוכנים שמהם קנו את כלי הרכב בחו"ל. מטעם זה, גם לא נדרשתי לברר מהם כתבי-האחריות הרלבנטיים, שנוסחיהם אף לא היו ידועים לא לעותרות ולא למי מהמשיבים.