64. השינוי שחל בנוסח סעיפי האחריות, בין הצעת החוק לבין החוק בנוסחו הסופי, אינו תומך בעמדת העותרות, ומתיישב דווקא עם עמדת המשיבים. בהצעת החוק אחריותו של היבואן הישיר נקבעה בזיקה לרכב בלבד, ולא בזיקה ליצרן או לאחריות היצרן – "יבואן רכב ישיר ייתן אחריות לכל רכב שהוא מתוצר המיובא על ידו כפי שקבע השר" (סעיף 42 להצעת החוק); וסעיפי האחריות היו רחבים והתייחסו לאחריות שנתן כל גורם אפשרי לרכב המיובא לישראל. על-רקע זה, ובעקבות השגות של היבואנים הישירים, עלה הצורך בניסוח המדגיש כי אחריות היבואן מוגבלת למימוש האחריות שנתן יצרן הרכב בלבד, בין אם יובא לישראל על-ידי יבואן ישיר ובין אם יובא בייבוא מקביל.
בהקשר זה יודגש, כי ניכר שהשימוש במילים "לממש את האחריות שנתן יצרן הרכב" – בסעיף 49(א) לחוק, נועד להבהיר שמדובר במימוש אחריות שנתן יצרן הרכב, במובחן מהאחריות שיכול להעניק הסוכן שממנו רוכש היבואן העקיף את הרכב במדינת החוץ, או גורם אחר שאינו היצרן; שכן כוונת המחוקק הייתה, כאמור, לחייב את היבואן הישיר לממש אחריות שהעניק היצרן – שעִמו יש ליבואן הישיר קשר, שאמור במערכת היחסים הכלכלית לשפותו, ושממנו גם קיבל גם כתב-ההתחייבות, ולא לממש התחייבות של צד שלישי כלשהו, שעִמו אין לו כל קשר.
65. העובדה שבשונה מהצעת החוק, שבגדרה נקבע כי לכל רכב שמיובא לישראל תינתן אחריות, הוסדרה בחוק עצמו האפשרות כי לרכב מיובא לא תהיה אחריות בתוקף כלל – אינה מובילה למסקנה הפרשנית שמעלות העותרות, שלפיה החוק הכיר בהיעדר אחריות מחמת אי- תחולה טריטוריאלית. בהקשר זה נקבע בסעיף 32 לחוק, כי יבואן עקיף יוכל לקבל רישיון ייבוא רכב, אם מתקיימים לגביו בעניין הרכבים שהוא מייבא שורה של תנאים, וביניהם – "אם לרכב אין אחריות בתוקף, יש בידי היבואן האמצעים הדרושים לתיקונו". אמנם המחוקק הכיר באפשרות של ייבוא של רכב שאחריותו אינה בתוקף; ואולם, כפי שצוין, לאור לשונו של סעיף 49(א) לחוק, על-רקע ההוראות הנוספות של החוק ובכללן אלו שבסעיף 41(א)(3) ו-(4) לחוק, ולנוכח תכלית החקיקה שצוינה לעיל – חובת מימוש האחריות על-פי סעיף 49(א) לחוק חלה בישראל, גם אם האחריות עבור הרכב במדינת המקור כללה הגבלה טריטוריאלית לאותה מדינה, או למדינות אחרות שאינן ישראל. מכל מקום, גם אם המחוקק מכיר באפשרות שייובאו לישראל רכבים שבגינם אין כלל אחריות יצרן; הרי שבמקרה כזה – של היעדר אחריות – לא נפגעת התכלית של קידום התחרות בענף הרכב, שכן אין כל יתרון ליבואן הישיר על-פני היבואן העקיף. מכל מקום, אין להשוות מקרה שבו לא ניתנת על-ידי היצרן כל אחריות לרכב (ויש להניח שהם מעטים, אם בכלל), למקרה שבו ניתנת אחריות המוגבלת על-ידי היצרן רק למדינת המכירה או לאזור של מספר מדינות. כאמור, תנאי במסמכי האחריות, הנוגע לתחולה טריטוריאלית של האחריות החוזית, ובכלל זה החרגה טריטוריאלית של האחריות, במובחן מתנאים כלליים אחרים המתנים את תוקף האחריות, אינו אמור על-פי לשון החוק ותכליתו החקיקתית לחול בישראל, שכן ההסדר החקיקתי המיוחד, שבא לידי ביטוי בסעיפים 41 ו-49 לחוק, מחיל כאמור אחריות טריטוריאלית בישראל.