137. לכן, זכאי תובע 2 להפרשי שכר בהתאם למפורט להלן:
בגין שבוע אחד, זכאי תובע להפרשי שכר בסך 203 ₪ (שעתיים * 29 ₪ * 125% + שעתיים * 29 ₪ * 150% + שעתיים * 29 ₪ * 25% + 2.5 שעות * 29 ₪ * 50%). על כן, לחודש זכאי הוא לסך של 812 ₪ (203 ₪ * 4), ולכל התקופה 68,208 ₪ (796 ₪ * 84 חודשים).
138. בסיכומיו, מציין תובע 2 כי יש להפחית מהחישובים שכר שעות נוספות בגין 121 ימי שישי, כלומר סך של 5,263 ₪ (121 ימים * (שעתיים * 29 ₪ * 25% + 2.5 שעות * 29 ₪ * 50%). על כן, זכאי תובע 2 להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך כולל של 62,945 ₪.
תובע 2- פדיון חופשה
139. כאמור, רישום החופש בתלושי השכר אינו משקף ניצול ימי חופשה או תשלום אותנטי עבור ימי חופשה תובע 2 במהלך תקופת עבודתו. בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבניין, זכאי עובד המועסק במתכונת של 6 ימים בשבוע, החל מהשנה התשיעית ואילך, ל- 26 ימי חופשה בשנה. נוכח הוותק של תובע 2, בגין שלוש שנות העבודה האחרונות וכן השנה השוטפת, ובהעדר כל חישוב חלופי מטעם הנתבעים, זכאי תובע 2 לפדיון חופשה עבור 94 ימים. כאמור בחוק חופשה שנתית ובהתאם לתעריף יומי אחרון בסך 220 ₪, זכאי תובע 2 לסך של 20,680 ₪ בגין פדיון חופשה.
תובע 2- דמי הבראה
140. איננו מקבלים את טענות תובע 2 כי רכיב ההבראה בתלושים היה פיקטיבי, וזאת מהטעמים שפירטנו לעיל. מעיון בתלושי השכר לשנתיים האחרונות לעבודתו של התובע 2 מצאנו כי שולמו לו דמי הבראה בסך של 1,476 ₪ בלבד. בהתאם לצו הרחבה בענף הבניין, תובע 2 זכאי ל- 20 ימי הבראה לפי תעריף ליום הבראה בסך של 378 ₪, ובסך הכל 7,560 ₪. בניכוי דמי ההבראה ששולמו לו בשנתיים האחרונות, זכאי תובע 2 לסך של 6,084 ₪ .
תובע 2- דמי חגים
141. תובע 2 עותר לתשלום בגין מלוא ימי החגים בתקופה בה עבד בטענה כי הנרשם בתלושים הינו פיקטיבי. לא שוכנענו מנימוקי התובע 2 בעניין זה, וזאת מהטעמים שפירטנו בתביעתו של תובע 1. תובע 2 טוען כי הוא זכאי ל-63 ימי חג בכל תקופת עבודתו, אשר תאריכיהם מפורטים בתצהירו. ברשימתו של תובע 2 הוסרו ימי החג שצוינו ברשימת תובע 1 ואשר נפלו על ימי המנוחה השבועית. הנתבעים לא סתרו את המועדים הנטענים על ידי תובע 2.
142. בהינתן האמור, תובע 2 היה זכאי בגין תקופת עבודתו לדמי חגים בסך 13,671 ₪ (217 ₪ ליום * 63 ימים), ובניכוי ימי החג הנקובים בתלושים בסך 5,550 ₪, זכאי תובע 2 להפרש בסך 8,121 ₪.