[פר' עמ' 56, ש' 35-22]
שלישית, מדוח החקירה של רו"ח איזק עולה כי העיכוב בהגשת דוח החקירה נבע מהתנהלותו של הרב ברויאר. בעדותו לפניי הסביר רו"ח איזק כי "כל החקירה נמשכה הרבה מאוד זמן, זה כתוב בדוח עצמו, מכיוון שברויאר גרם לנו להרבה עיכובים, לא הביא חומרים במועד, הגיע לחקירה לאחר כשנה וחצי" [פר' עמ' 87, ש' 16-15]. בדוח החקירה הסביר רו"ח איזק כדלקמן: "המנכ"ל יוסף ברויאר היקשה מאד על החקירה בכך שלא המציא מסמכים נדרשים, בהסתרת מסמכים מסוימים, בהשבת תשובות שקריות וחלקיות ובסירובו להופיע לחקירה. כתוצאה מהתנהלותו החקירה התארכה מאד. רק בחודש נובמבר 2007 הסכים ברויאר להופיע לחקירה לראשונה" [עמ' 16 לדוח איזק]. גם יו"ר ההנהלה, מר פליישמן החל לשתף פעולה עם רו"ח איזק רק לאחר שהבין שנחשפו מעשיו של הרב ברויאר [עמ' 16 לדוח, פסקה 2]. מכאן, שגם אם הוצגו ממצאים לחברי ועד העמותה כבר בחודש מרץ 2007, היו אלה ממצאים חלקיים בלבד, ובבחינת קצה קרחון. היקף הידיעה הקונקרטית של ועד ההנהלה בעמותה באשר למכלול המעשים שמיוחסים לרב ברויאר היה מוגבל באותה עת. אף מהבחינה הנורמטיבית, אין זה ראוי לאפשר לרב ברויאר, אשר גרם לעיכוב רב בעריכת דוח החקירה, ליהנות מפרי התנהלותו חסרת תום הלב בחקירה, בכך שתתקבל טענתו כי התביעה התיישנה.
23. אפילו אם אניח לזכות הנתבעים כי כבר ביום 25.03.2007, עת החליטו חברי ועד העמותה לפטר את הרב ברויאר, היה בידי העמותה אותו "קצה חוט" שיש בו למלא אחר רכיב כוח התביעה המושגי, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנותה.
ובמה דברים אמורים?
בראשית חודש ינואר 2011 הוגשה על ידי רשם העמותות בקשה לפירוק העמותה. על פי החלטת סגן הנשיא (כתוארו דאז) השופט א' ש' שילה, הופקעו סמכויות הניהול של ועד העמותה ומונה לה מפרק זמני, הוא עו"ד ורדי. עו"ד ורדי החל בביצוע חקירות שאותן המשיך עו"ד חבר. לאחר גיבוש המסד הראייתי שמאפשר נקיטת הליכים בערכאות, הוגשה ביום 29.10.2013 בקשה למתן הוראות באשר לחיובו של הרב ברויאר להשיב לקופת העמותה סך של כ – 29 מיליון ₪ [נספח 3 למוצגי התביעה]. כחודשיים לאחר מכן, הוגשה בקשה מצד הרב ברויאר להעברת הבקשה למתן הוראות למסלול של תביעה רגילה.
ביום 07.04.2014 הורה בית משפט של חדלות פירעון על הגשת התביעה בבית המשפט המוסמך, קרי – בית המשפט המחוזי דנן.
העולה מן האמור לעיל כי החל מחודש ינואר 2011, הוא מועד כניסת העמותה להליכי חדלות פירעון, נשלל מהעמותה כוח התביעה המהותי שמאפשר לה לנקוט בהליכים משפטיים כנגד הנתבעים.
בע"א 9128/11 טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ (בפירוק), פסקה 13 (פורסם בנבו, 22.12.2014) שנה השופט צ' זילברטל, את עיקר ההלכה בעניין עצירת מירוץ ההתיישנות בנסיבות בהן נשלל מהתובע "כוח התביעה הממשי":