"בפסקי הדין בעניין יחזקאלי ובעניין ויינברג הונחה, אפוא, התשתית לקביעה שלפיה 'מצב שיפוטי-פסיקתי' עשוי לעצור את מירוץ ההתיישנות מקום שבו ניטל מן התובע 'כוח התביעה הממשי' וזאת אף אם לא נמצא בחוק ההתיישנות כלל סטטוטורי מפורש הקובע זאת. בעניין פסגת אשדוד, אשר הוזכר על-ידי בית משפט קמא, יצר בית משפט זה מעין מסגרת עיונית כללית לאותם מקרים שבהם במועד שבו נולדה עילת התביעה, אשר העניקה בידי התובע 'זכות תביעה מושגית', לא היה בצידה של זכות זו גם 'כוח תביעה מהותי', שמשמעותו היא שהיה בידי התובע להביא את עניינו להכרעה 'הן מן הבחינה המושגית והן מן הבחינה הדיונית והמעשית' (שם, פסקה 18; וראו בעניין זה גם ט' חבקין התיישנות 85-84 (2014); להלן: חבקין-התיישנות). במקרים אלה, נאמר בעניין פסגת אשדוד, אין למנות את תקופת ההתיישנות מהיום שבו נוצרה זכות התביעה המושגית בלבד, אם לא היה בצידה כוח תביעה מהותי, ותקופת ההתיישנות תמנה רק מהמועד שבו עילת התביעה הבשילה באופן שניתן היה להעמידה להכרעה בפני ערכאה שיפוטית המתאימה".
24. תמציתה של ההלכה היא ש"מירוץ ההתיישנות מתחיל אפוא כאשר קמה עילת תביעה, התובע יודע אודותיה ובידי התובע כוח תביעה מושגי וכוח תביעה מהותי-ממשי-מעשי גם יחד, שמאפשרים לו להעמיד את המחלוקת להכרעה שיפוטית" [עניין Adoka, פסקה 10 בפסק דינו של השופט י' עמית; כן ראו: דנ"א 130/15 טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ (פורסם בנבו, 12.04.2015)].
בענייננו, לנוכח מעמדו הרם של הרב ברויאר, ההערצה של ועד העמותה כלפיו ושליטתו המלאה והמוחלטת בעמותה, ברי כי כל עוד שימש הרב ברויאר כמנכ"ל העמותה נמנע ממנה, להלכה ולמעשה, לממש את זכות התביעה שלה [ע"א 6187/15 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ במעמדה כנאמן לעמיתי "קרן הפנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית בע"מ" נ' צולר, פסקה 53 בפסק דינה של השופטת ע' ברון (פורסם בנבו, 28.05.2018) (להלן – עניין פסגות)].
ברם, גם אם נקבל את גישת הנתבעים כי ועד העמותה נחשף להתנהלותו של הרב ברויאר במסגרת המידע שמסר רו"ח איזק בסמוך לחודש מרץ 2007 והוא היה חופשי לנקוט כנגדו בהליכים משפטיים סמוך לאחר פיטוריו, הרי שכוח התביעה המהותי שב ונשלל מהם החל מכניסתה של העמותה להליך של פירוק זמני, בחודש ינואר 2011.
אולם בכך לא סגי.
במסגרת הליכי חדלות הפירעון ערכו בעלי התפקידים שמונו מטעם בית המשפט, עו"ד ורדי ועו"ד חבר בדיקות משלהם. כעולה מסעיף 19 לבקשה למתן הוראות שהגיש עו"ד חבר [נספח 3 למוצגי התביעה], המפרק הזמני, עו"ד ורדי, עתר לבית משפט של חדלות פירעון ביום 05.12.2011 בבקשות למתן הוראות לחייב את הרב ברויאר להשיב כספים לעמותה. עם מינויו כמנהל מיוחד, ביקש עו"ד חבר למחוק את אותן בקשות ולהגישן מחדש לאחר שימצה את חקירותיו. כפי ששנינו, הליך החקירות היה מורכב והסתיים ביום 30.10.2013 עם הגשת בקשה למתן הוראות לחייב את הרב ברויאר להשיב כ – 29 מיליון ₪ לקופת העמותה. כאמור, בקשה זו נדחתה בחודש אפריל 2014 עת הופנה עו"ד חבר להגשת תביעה בבית משפט אזרחי. לפיכך, גם אם מירוץ ההתיישנות החל בחודש מרץ בשנת 2007, הוא הושהה החל מחודש ינואר 2011 ועד לחודש אפריל 2014, עת נדחתה עמדת עו"ד חבר לניהול ההליך כנגד הרב ברויאר במסגרת "בקשה למתן הוראות" והוא הופנה אל בית המשפט להגשת תביעה. על פניו, מעת מסירת המידע על ידי רו"ח איזק לחברי הוועד המנהל ועד למינוי המפרק הזמני בראשית שנת 2011 חלפו כשלוש שנים ותשעה חודשים. זהו פרק זמן קצר שאינו מלמד על התיישנות התביעה. נוכחנו שגם במהלך הליכי חדלות הפירעון לא התיישנה התביעה - כוח התביעה המהותי הועבר לבעלי התפקידים: עו"ד ורדי ועו"ד חבר, אשר נדרשו לעריכת חקירות נוספות ועצמאיות, תחת פיקוח בית משפט של חדלות פירעון. רק לאחר הבשלת הליכי החקירה העצמאיים שנוהלו, הוגשה בקשה למתן הוראות, במסגרתה ביקש עו"ד חבר לחייב את הרב ברויאר בהשבת הכספים לעמותה. ברם, הבקשה נדחתה ועו"ד חבר נדרש להגיש תביעה בהליך אזרחי מלא וזו הוגשה בתוך כשמונה חודשים. דחייתה של הבקשה למתן הוראות, שבאה לאחר שבעלי התפקידים שהתמנו על ידי בית משפט של חדלות פירעון ערכו את חקירותיהם, אף מהווה "תביעה שנדחתה" כמשמעה בסעיף 15 לחוק התיישנות, קרי – תקופה שיש להפחיתה ממניין ימי ההתיישנות [ע"א 7401/00 יחזקאלי נ' מרדכי גלוסקה, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים לביצוע פסק-דין, פ"ד נז(1) 289, 308 (2002); רע"א 1660/18 ארנסט אנד יאנג ישראל בע"מ נ' סקיילקס קורפוריישן בע"מ, פסקה 25 בפסק דינה של השופטת י' וילנר (פורסם בנבו, 12.06.2018)].
כך או כך, הצטברות מכלול התקופות החל מחודש מרץ 2007 ועד לחודש דצמבר 2014, בניכוי התקופות אותן סקרנו לעיל, אינה עולה כדי שבע שנים. לפיכך, דין טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים להידחות.