"משכורתו של הרב יוסף ברויאר (לרבות התנאים הסוציאליים הנלווים למשכורתו) מאז התמנה לתפקידו ועד היום, הינה על פי החלטות הנהלת העמותה ובאישורה בלבד"
[נספח 1 ל-נ/4]
אין במסמך זה כדי לתמוך בטענתו של הרב ברויאר.
מסמך זה, אשר נמסר לרב ברויאר כחודש ימים לפני שפוטר מתפקידו כמנכ"ל העמותה [סעיף 6 ל-נ/4], מהווה מעין אישור בדיעבד לשכר שקיבל הרב ברויאר לאורך השנים. בנוסף, מסמך זה אינו נושא את חתימותיהם של כל חברי הנהלת העמותה. מר פליישמן שהינו החותם היחיד על מסמך זה, הסתייג מהאמור בו בחקירתו לפני עו"ד חבר כדלקמן:
"ש. ... מכתב מיום 5.2.2007, שאתה חתום עליו, לא ממוען לגורם כלשהו ... תגיד לי אם אתה חתום על המסמך הזה.
ת. אני רואה את חתימתי, לא זכור לי בהחלט שאני,
ש. אתה זוכר שחתמת על מכתב כזה?
ת. לא זוכר.
[...]
ת. יותר מזה, המשכורת של הרב ברויאר לא הייתה ידועה לא לי ולא לאף חבר הנהלה.
ש. כלומר כשכתוב במכתב "משכורתו של הרב ברויאר, לרבות התנאים הסוציאליים הנלווים למשכורתו מאז התמנה לתפקידו ועד היום, הינה ע"פ החלטות הנהלת העמותה ובאישורה בלבד", כשאתה חתום על זה, זה לא נכון.
ת. זה לא נכון.
ש. חד משמעית?
ת. כן. אני לא ידעתי על המשכורת שלו.
ש. מי ידע על המשכורת שלו?
ת. מחברי ההנהלה, לפי מה שידוע וזכור לי, אף אחד.
ש. כלומר רק מר ברויאר, בינו לבין עצמו, ידע מה המשכורת שלו?
ת. נכון.
ש. ואתה לא מכיר את המסמך הזה, שאתה נחזה להיות חתום עליו?
ת. לא. לא זכור לי שאני חתמתי".
[ת/6]
התרשמתי כי מר פליישמן ניסה להרחיק עצמו מהמעשים המיוחסים לרב ברויאר. כך, על אף שחתימתו מופיעה על גבי המסמך מיום 05.02.2007, המאשר את שכרו של הרב ברויאר, טען מר פליישמן כי "אני לא יודע אם זה מכתב שלי ... יתכן שזה כמו המשכנתא ששם הכניסו את החתימה שלי. לא זוכר" [פר' עמ' 59, ש' 13-12]. עם זאת, אף אם אקבע כי מר פליישמן ידע אודות השכר שקיבל הרב ברויאר – אין לייחס את ידיעתו האישית ליתר חברי הנהלת העמותה, אשר אינם חתומים על המסמך מיום 05.02.2007.
בנסיבות אלה אני קובע כי הרב ברויאר קיבל שכר מופרז, שאינו תואם את השכר שהיה זכאי לו בהתאם לתקנה 4(ב) לתנאי הרישיון. יתרת השכר שהתקבלה מהווה קבלת טובת הנאה אפוא שלא על פי זכות שבדין ויש בה בגדר עשיית עושר ולא במשפט [ראו לדוגמא: ע"ע (עבודה ארצי) 300256/98 אייזיק - תה"ל תכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע ל"ו 825 (2001); ע"ע (עבודה ארצי) 39/99 אסרף - מדינת ישראל, פד"ע לז 179, 191-190 (2001)]. קבלת שכר כה מופרז, החורג הרבה מעבר לתנאי הרישיון, עולה אף כדי הפרת חובת האמון שיש בה להקים חובת השבה מהטעמים שהובאו לעיל בעניין נטילת הכספים בחשבון גמ"ח "רב טוב".