54. שכרו של הרב ברויאר חולק על ידו לשלושה תשלומים שונים, באמצעות פנקסי שיקים שונים, בתאריכים שונים ומחשבונות בנק שונים של העמותה [נספח 89 למוצגי התביעה]. לטענת הרב ברויאר, הוא קיבל את אישור הנהלת העמותה לחלק את משכורתו באופן זה. עם זאת, כשנשאל בחקירתו הנגדית האם ישנה החלטה שמאשרת לו לפצל את השיקים, השיב: "לא צריך שום החלטה" [פר' עמ' 175, ש' 1]. לדבריו: "דיברתי עם יושב הראש והוא הסכים לכך [לפיצול השיקים – א.ש.], אין שום בעיה שהסכום שאני קיבלתי את השכר, זה השכר שלי, את השכר שההנהלה אישרה פיצלתי לשלושה" [פר' עמ' 175, ש' 4-3]. בפועל, לא צורפה כל ראיה או עדות המעידה על אישור מטעם הנהלת העמותה לפיצול שכרו של הרב ברויאר.
חלוקת שכרו של הרב ברויאר לשלושה תשלומים שונים, כשבידיו היו פנקסי שיקים של העמותה חתומים "על החלק", לצד דבקותו של הרב ברויאר בגרסתו לפיה הנהלת העמותה הייתה מודעת לגובה שכרו ואף אישרה אותו, מחלישה מאוד את משקל גרסתו לפניי ומחזקת את טענת עו"ד חבר לפיה הליך תשלום השכר לרב ברויאר מכספי העמותה היה פגום ביותר ונעשה בכדי להסתיר את גובהו. מטעמים אלה אף אינני סבור כי יש מקום לייחס לעמותה או לחברי הוועד אשם תורם כלשהו, שיהא בו להפחית מחובת ההשבה שיש להטיל על הרב ברויאר.
55. יוצא אפוא כי הרב ברויאר שימש כמנכ"ל העמותה ללא חוזה עבודה אישי. השכר שקיבל הרב ברויאר מהעמותה היה גבוה ביותר בהשוואה לשכר מנכ"ל, לא אושר על ידי הנהלת העמותה ולא היה ידוע לחבריה.
חיזוק נוסף לשיעור המופרז של השכר ששולם לרב ברויאר ניתן למצוא ב"אישור ניהול תקין" לשנת 2004 שהגישה העמותה לרשם העמותות [נספח 25 ל-נ/4]. באישור זה צוין שכרם של חמשת מקבלי השכר הגבוהים בעמותה לשנים 2002-2000. הפער בין שכרו של הרב ברויאר לבין יתר ארבעת מקבלי השכר הגבוה בעמותה הוא עצום, כדלקמן:
2000 2001 2002
1,225,454 1,424,200 1,583,620
388,751 430,894 385,553
367,470 366,873 326,968
318,582 321,638 460,992
252,525 268,342 265,287
56. רו"ח בוכניק נחקר על הדוח שערך. דוח זה לא נסתר והנתבעים לא הגישו דוח נגדי או כל ראיה אחרת שיש בה כדי לתמוך בגרסתו של הרב ברויאר או כדי להפריך את האמור בדוח שערך רו"ח בוכניק. עם זאת, בסעיף 1(י) לדוח הסביר רו"ח בוכניק כי "יש להדגיש כי הסכומים הנ"ל מהווים את העלות למעביד וכוללים, בנוסף לתשלום השכר, גם את כל ההפרשות המחויבות על פי חוק כגון: הפרשות לקרן פנסיה, תשלומי ביטוח לאומי ומס הכנסה". בנסיבות אלה, אין זה הוגן להשית על הרב ברויאר להשיב לעמותה סכומים שלא הגיעו לכיסו, קרי תשלומים ששולמו למס הכנסה וביטוח לאומי. בהיעדר אומדן מדויק בדבר תשלומים אלה, אני קובע על דרך האומדנא כי יש להפחית 40% מהתשלום ששולם ביתר, בגין תשלומים אלה.
כמו כן, בסעיף 1(כא) לדוח הסביר רו"ח בוכניק כי סקר את רישומי הקופה של העמותה ומצא כי סמוך לסיום כהונתו של הרב ברויאר כמנכ"ל העמותה, בין התאריכים 26.02.2007 – 22.03.2007 הוחזרו סכומי כסף בסך מצטבר של 570,306 ₪ אל חשבונות הבנקים של העמותה. אני קובע כי יש להפחית גם את הסכומים שהושבו לקופת העמותה מהתשלום ששולם ביתר.
אינני סבור כי יש מקום לסייג את חובת ההשבה כקבוע בסעיף 2 לחוק עשיית עושר, הן מאחר שתשלום השכר הגבוה ניזום על ידי הרב ברויאר, הן מאחר שהשכר שולם בדרכים נסתרות, הן מאחר שתקופת ההשבה מצומצמת באופן יחסי לתקופה בה הועסק הרב ברויאר כמנכ"ל העמותה והן מאחר שרכיב ההשבה מתייחס אך ורק להפרש שבין שכר שהוא ממילא גבוה (הכנסה שנתית של כ – 577,000 ₪) לבין השכר שקיבל הרב ברויאר. יתר על כן, מהיתרה הופחתו רכיבים בשיעור 40% על דרך האומדנא.