אני קובע אפוא כי הוכח לפניי שגב' ברויאר ז"ל סיפקה שירות בעל ערך של ממש לעמותה, בתחומים שרלבנטיים למטרות העמותה ולאופי פעילותה. מטעמים אלה אני קובע כי אין לחייב את הרב ברויאר להשיב לעמותה סך 606,036 ₪ בגין השכר ששולם לגב' ברויאר ז"ל עבור עבודתה.
גב' פייגה רבינוביץ'
73. לטענת עו"ד חבר גב' רבינוביץ' לא עבדה בעמותה מעולם. לכך שתי אינדיקציות: גב' רבינוביץ' מתגוררת בביתר עלית – מקום המרוחק מאוד מהעיר ראשון לציון; עובדי העמותה העידו כי לא ראו אותה מעולם במסדרונות העמותה. לפיכך, יש לחייב את הרב ברויאר בהשבת סך 207,229 ₪.
מנגד, גב' רבינוביץ' הסבירה כי החלה לעבוד בעמותה בגיל 17-16 כמתנדבת. בגיל 19.5 החלה לקבל שכר בגין עבודתה אשר כללה הכנת מכתבים למשרדי ממשלה, לאנשים פרטיים ולגופים שונים. לדבריה: "ראשון לציון היא עיר מאוד גדולה, כתבנו מכתבים לכל מיני רשויות, אם זה לעירייה ואם זה לתושבים פרטיים שהם כתבו והיה צריך לענות תשובה" [פר' עמ' 154, ש' 8-7]. בנוסף כללה עבודתה רישום פרטי הנפטרים במסמכי העמותה ("ספרי הזהב"). גב' רבינוביץ' הסבירה כי במשרדי העמותה לא היה מחשב ולכן כל העבודה נעשתה על ידה באופן ידני. את משכורתה ביקשה לקבל מאביה, הרב ברויאר, במזומן.
74. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני קובע כי אין לחייב את הרב ברויאר בגין רכיב זה. לכך ארבעה טעמים עיקריים:
ראשית, העסקתה של גב' רבינוביץ' אושרה בפרוטוקול ישיבת הנהלת העמותה מיום 11.9.2003, שם נכתב כדלקמן: "ההנהלה מאשרת בזה לתת שכר עבודה ... לגב' רבינוביץ בעזרה בעבודות משרד" [עמ' 41 לספר פרוטוקולים של העמותה].
שנית, שמה של גב' רבינוביץ' מופיע במסמך "בקשות תשלום למשכורות העובדים" עליו חתום מר פליישמן [נספח 6 ל-נ/4]. כפי שקבעתי לעיל, טענתו של מר פליישמן לזיוף חתימתו על גבי מסמך זה לא הוכחה לפניי.
שלישית, גב' רבינוביץ' הגישה טופסי 101 לשנים 2006-2004 [נספח 1 ל-נ/3]. בכך יש לחזק את גרסתה כי עבדה באופן מסודר עבור העמותה. חיזוק לכך עולה מגרסת בן זוגה, מר רבינוביץ', שהעיד לפניי כי רעייתו עבדה עבור העמותה בעבודה משרדית בביתם, כלשונו: "הייתי בכולל וכשחזרתי ראיתי אותה עובדת [...] היא הנפיקה מסמכים, כרטסות בקלסרים של חברת קדישא, ניסחה מכתבים לכל מיני גורמים, אם זה ממשלה, עיריות ואנשים פרטיים. כל המכתבים של סגנון המכתבים, חמי לא היה חזק בזה ואשתי הייתה חזקה בזה, היא תמיד רצתה בזה מאז שהייתה צעירה, ואחר כך לקראת החתונה אישרו לה לקבל גם משכורת על העבודה הזאת" [פר' עמ' 115, ש' 15-10].