אני קובע אפוא כי הוכח לפניי שמר גרינוולד עבד עבור העמותה. מטעמים אלה אני קובע כי אין לחייב את הרב ברויאר בהשבת סך 255,348 ₪ בגין השכר ששולם למר גרינוולד עבור פעילותו בעמותה.
הרב ישראל שוורץ
83. לטענת עו"ד חבר, אף לא אחד מעובדי העמותה ראה אי פעם את הרב שוורץ כעובד של העמותה והסתייע בשירותיו. עוד טען עו"ד חבר כי שאלות הלכתיות עולות לעיתים נדירות יחסית, מאחר שלעובדי העמותה יש את הניסיון הדרוש על מנת ליתן מענה הלכתי בעצמם, למעט מקרים נדירים וחריגים. בנסיבות אלה, לא היה צורך ברב שוורץ כמי שיענה על שאלות הלכתיות. לפיכך, יש לחייב את הרב ברויאר להשיב לעמותה סך 139,522 ₪.
מנגד, לטענת הרב ברויאר, הרב שוורץ נתן מענה לסוגיות הלכתיות שונות שעלו במסגרת העבודה של העמותה. בגין מענה זה, שילמה העמותה שכר לרב שוורץ.
84. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני קובע כי אין לחייב את הרב ברויאר בגין רכיב זה. לכך שלושה טעמים:
ראשית, הרב שוורץ צירף לתצהירו תלושי שכר לשנת 2006 ושנת 2007 [נספח 1 ל-נ/13]. עוד צירף הרב שוורץ כרטיסי עובד לשנים אלה [נספח 2 ל-נ/13] וכן שיק שתאריך הפירעון שלו הוא חודש אפריל בשנת 2006, עליו חתומים מר פליישמן ומר נחמיאס [נספח 5 ל-נ/13]. במכתב התפטרות שהוגש מטעמו, הודה מר נחמיאס כי חתם על השיקים של העמותה "וזאת לאחר שראיתי את החשבונית נכונה לסכום הרשום בצ'ק וראיתי גם שהיושב ראש חתם על הצ'ק קודם שחתמתי" [נספח 16 ל-נ/4].
שנית, שמו של הרב שוורץ מופיע במסמך "בקשות תשלום למשכורות העובדים", המהווה אישור שכר של שמות האנשים הרשומים בו, עליו חתום מר פליישמן [נספח 6 ל-נ/4]. כפי שקבעתי לעיל, טענתו של מר פליישמן לזיוף חתימתו על גבי מסמך זה לא הוכחה לפניי.
שלישית, הרב שוורץ שימש כפוסק הלכתי. בחקירתו הנגדית תיאר הרב ברויאר את עבודתו של הרב שוורץ בעמותה כדלקמן: " ... הוא [הרב שוורץ – א.ש.] היה אדם עם ידע והכל ... ואכן כל השאלות הופנה אליי, גם המטהרים וגם בבית הקברות היו שאלות, היו המון שאלות אז פנו אליי ואני הפניתי את זה לרב והוא ענה, פעם במקום, כמה פעמים הוא התקשר בטלפון למשרד ... הכל היה בעניינים הלכתיים שהוא נשאל" [פר' עמ' 181, ש' 20-17]. גם מר שלמה נוימן, אשר עבד בעמותה כמטהר, אישר בחקירתו הנגדית כי בזמן שעבד בעמותה, הרב שוורץ העניק תשובות לשאלות הלכתיות [פר' עמ' 103, ש' 14-13]. גרסאות אלה מתיישבות עם תשובותיו של הרב שוורץ עצמו בחקירה שכנגד, מהן עלה הצורך ההלכתי בפסיקותיו [פר' עמ' 236, ש' 29-22; עמ' 243, ש' 31-12]. מכאן שהיה ערך של ממש לעבודתו של הרב שוורץ כיועץ הלכתי בכיר לעמותה ובגינה שולם לו שכר.